ש"ך על יורה דעה יז
(א) בגערה או במקל אבל כשמעמידים אותה בידיה אין מוציאין אותה מחזקת מסוכנת שם.
(ב) ה"ז נבלה דכל שלא פרכסה בידוע שנשמתה נטולה הימנה קודם שחיטה ש"ס.
(ג) ולמשוך עד אחר השחיטה וכן פירש הב"ח ומהרש"ל פרק השוחט סי' י"ח כתב דמפי' רש"י שלנו לא נשמע כן הלכך נראה עיקר דאע"פ שלא עשתה הפרכוס אחר שחיטה רק עם גמר השחיטה כשר עכ"ל וכ"כ הב"ח דמפירוש רש"י שלנו לא משמע כן ולא עמדתי על סוף דעתם דהרי כך נראה מבואר מפירש"י להדיא בכולי סוגיא דפ' השוחט (חולין לח.) ע"ש בד"ה כל היכי ובד"ה א"ל רבא וד"ה שאני אומר וד"ה בסוף שחיטה ממש ובע"ב ד"ה זה פירוש למיתה ודו"ק וכן משמע בש"ס ע"ש.
(ד) או שכפפה רגלה כו' כתב ב"י משמע דכשכפפה ידה בלבד אסורה וכ"כ בעט"ז בהדיא אבל הרשב"א והר"ן וכל בו בשם הר"ז וטור ור' ירוחם פסקו דאפילו כפפה ידה בלבד מותרת ומהרש"ל שם כתב שכן דעת הרי"ף והרא"ש ופסק כן וכ"כ הב"ח.
(ה) אפילו לא רפרף אלא בעינו דע שיש חלופי גרסאות בש"ס וי"ג גפו במקום עינו ויש מהפוסקים דס"ל דרפרף בעינו לא מהני וכ"פ מהרש"ל והב"ח.
(ו) ולא כשכש אלא בזנבו וכן כשכוש זנב בבהמה מהני כדאיתא במשנה וכ"פ הרא"ש וטור ור"י ושאר פוסקים ומהרש"ל והב"ח והעט"ז ומה שתמה בסי' ל"ח סעיף ל"ז דף קמ"ח ע"ב על הר"ב שלא הגיה כן אינו תימ' דס"ל כמ"ש הרב המגיד פ"ד מהמ"א בשם הרמב"ן והרשב"א דלרבותא נקט עוף דה"א גבי דידיה כשכוש זנב דבר קל קמ"ל וכ"ש בבהמה וכ"כ הר"ן ונראה מדברי הרב המגיד שם שגם דעת הרמב"ם שהוא כל' המחבר הוא כן ע"ש.
(ז) השוחט את המסוכנת כו' ולא מהני כשמצא למחר כותלי ביה"ש מלוכלכים בדם ואע"פ שכתב הטור דמהני בכה"ג כבר תמה עליו בזה וגם בב"י תמה עליו וזה דעתו כאן.
(ח) אלא כל הרוצה להחמיר כו' ובבהמת עובד כוכבים דליכא הפסד ממון משום מדת חסידות אסור אבל בבהמת ישראל משום הפסד ממון אפילו מדת חסידות ליכא אלא חומרא לגדולי החכמים כן נ"ל מדברי הרב המגיד בשם הרמב"ן והרשב"א דלא כנראה מהעט"ז וכתב בא"ז שראבי"ה כתב ע"ש הגאונים דבהמת עובד כוכבים לא מיתכשרא עד דקיימא בכרעא מאליה ואזלא ד' אמות בדקה ומלא קומתה בגסה וכ"כ ראב"ן סי' רכ"ב ומהרש"ל והב"ח בשם הא"ז.