קטגוריה:שמואל א ג ח

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

שיושפע ידיעה ברורה על שכל הנביא, ופעמים תבא מדומה ע"י צורות שיראה הכח המדמה, ופעמים תבא מוחשת ע"י קול שיגיע לאזן הנביא, או צורות נוראות אשר יראום בעיניהם בפועל (ולא כהמורה נבוכים בח"ב מספרו), ומזה המין האחרון היה הקריאה שקרא לשמואל. וכבר באר מהרי"א כי לכן באתהו הנבואה ע"ז האופן, כדי שיטעה וירוץ אל עלי וירגיש עלי בדבר ויכריחהו בבקר להגיד לו המראה, כי זולת זה היה שמואל מעלים הדבר ממנו, כמ"ש (פסוק טו) ושמואל ירא מהגיד את המראה אל עלי. ודעתי בזה שנבואה זו לא באה אל שמואל בתורת שליחות רק בתורת הודעה לבד, שאם היה בא אליו בתורת שליחות הלא היה מוכרח להגידה אל עלי, כי נביא הכובש נבואתו חייב מיתה בידי שמים, ולמה הוצרך עלי להשביעו עדי הגיד לו, רק האמת הוא שה' לא שלחו אליו. והטעם בזה כי כל נביא שליח יהיה לאיזה צורך ותכלית, והוא שהעם או האיש שעליו ינבא ישים על לבו וישוב בתשובה ועי"ז תבוטל הגזירה, לא כן פה שהיה גז"ד שיש עמו שבועה כמ"ש (פסוק יד) לכן נשבעתי לבית עלי, שאין תשובה מועלת בו כלל, לא היה צורך בשליחות, והיה רק הודעה לשמואל לבד והיה רשות בידו להגיד או שלא להגיד, וה' סבב הדבר ששמואל היה מוכרח להגיד לו ע"י שהשביעו: