רש"ש על המשנה/תרומות/ט
רש"ש על המשנה מסכת תרומות פרק ט
<< · רש"ש על המשנה · מסכת תרומות · >>
פירושים רבי עובדיה מברטנורא ● פירוש תוספות יום טוב • פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל) ● פירוש מלאכת שלמה ● עיקר תוספות יום טוב ● פירוש המשניות לרמב"ם ● מפרשי המשנה
א[עריכה]
עי' בפי' הרע"ב ד"ה ובפשתן כו'. ובפי' הרמב"ם גזירה שמא יהנה בעציו ויחשוב כו'. לכאורה משמע מלשונו דבאמת אסור ליהנות אף בקסמין אבל בחבורו פי"א מה"ת הכ"ב פסק דבפשתן גדוליו מותרין ומשמע דהכל מותר הקסמין והזרע מדלא כ' וכן זרע פשתן מותר כמש"כ קודם זרע לפת וצנון וע"כ צריך לומר דכוונת הירושלמי כאן כדי שלא יבוא לכתחלה לזרוע ע"מ ליהנות בקסמין וכלשונו שם ה"כ אבל קשה מדוע נקט שלא יהנה בקסמין הל"ל סתם שלא יהנה בהן כיון דלשיטתו הכל מותר לכן ה"נ ראיה מזה להראב"ד שם דבז"פ הזרעים אסורים ופי' הירושלמי נראה כפשוטו דקנסוהו שיופך כדי שלא יהנה בקסמין שהן מותרים (ואף אולי גם לדעת הראב"ד) וכ"מ שפי' השנ"א:
ג[עריכה]
ברע"ב ד"ה החובט כו' שאסור להניחה לאכול בתרומה אם אינה פרתו של כהן [כ"ה ברמב"ם]. עי' תוספת ב"מ (צ' א') ד"ה והדשות דאפי' בבהמת כהן אסור משום הפסד תרומה: שם בתוי"ט ד"ה וחייבת כו' וכתב עוד [הר"ש] כו' ומיהו מעשר שני אינו נמכר [וקתני] לה. כן הגיה התוי"ט (אבל אנכי תמה דהא ע"י חילול נמכר כמ"ש בעצמו פ"ד דע"ש מ"ו וגם אם הבעלים מחללים אותו ויוצא לחולין ודאי נמכר אח"כ לכן ה"נ לכאורה דכוונתו למש"כ התוי"ט לקמן למ"ד ממון בעלים הוא) דסתם זורע תרומה כהן הוא ומעשר שני ה"ה לבעלים אבל ז"א דא"כ אפילו מעשר ראשון נמי כמ"ש לעיל וצריך עיון: שם בא"ד וכן הרמב"ם הזכיר בפירושו ובחבורו שהלוים מוכרין מעשר שלהם לכהנים. וקשה א"כ מדוע לא תני לה ולענ"ד ה"נ דמתניתין אתיא כראב"ע בכתובות (כ"ו) דבתר דקנסינהו עזרא הוי לכהן דוקא ועוד י"ל עפ"י מש"כ התוי"ט [לעיל מיניה] דסתם זורע תרומה כהן הוא ואין מוציאין המעשר מיד כהן כדאיתא ברמב"ם פ"א מהל' מעשר ה"ד והוא מהספרי פ' קרח פיסקא קכ"א ועמש"כ בקדושין (נ"ח ב') בס"ד:
ד[עריכה]
אבל הטבל ומע"ר. המפרשים פי' דר"ל של"נ ממנו ת"מ וכ"נ מהירושלמי ולולי דבריהם הנל"פ דאתיא כר"מ דאוסר מע"ר לזרים (והוה דומיא דמע"ש דתני לקמן) ואשכחן סתמא מתניתין כוותיה בזה בפ"ט דיבמות: ברע"ב ד"ה והבכורים שאינם מצויים שא"נ אלא בז' המינים [כ"ה בר"ש] וק"ל דהא תרומה דאורייתא יותר אינה מצוי' דא"נ אלא בדגן תירוש ויצהר וכש"כ להפוסקים דאף ענבים וזיתים אינם אלא מדרבנן וביין ושמן אין שייך זריעה ומשום תרומה דרבנן ודאי לא היה להם לגזור דהוי כמו גזירה לגזירה וי"ל משום דבכורים אין כל דגן חייב כמו תבואה שבעמקים עי' מנחות (פ"ד) וכש"כ לפי דמשמע מתוס' פסחים (ל"ו רע"ב) דכוסמין וש"ש ושיפון פטורין מן הבכורים ועמש"כ שם בס"ד. ולי י"ל דכוונת הירושל' לפי שבכורים אין להם שיעור משא"כ בתרומה דת"מ יש לה שיעור ועתוי"ט בפ"ב דבכורים מ"ג: ברע"ב ד"ה ופודה כו' פודה כל האוצר בדמי אותם סאה. משמע דקאי גם אהקדש והר"ש כתב דגבי הקדש דבר שאז"כ פודה כל האוצר ותמוה:
ו[עריכה]
הטבל גידוליו מותרין בדשז"כ כו'. אנכי מסופק אם זה הדין בטבל לחוד (וכן הקדש כדאיתא בירושל' שהביא הר"ש בסמ"ד) או לכל השנויין עמו ורישייהו נקט עמש"כ בס"ד בפ"ב דפאה מ"ז לבד על מע"ש (כדאי' בירושל' הנ"ל) וע' בר"ש בפ"ב דבכורים מ"ב ובסוגיא דס"פ הנודר מן הירק: