רש"ש על המשנה/נדה/ד

רש"ש על המשנה מסכת נדה פרק ד

פירושים רבי עובדיה מברטנורא ● פירוש תוספות יום טוב • פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל) ● פירוש מלאכת שלמה ● עיקר תוספות יום טוב ● פירוש המשניות לרמב"ם ● מפרשי המשנה

א[עריכה]

בתוי"ט ד"ה ואין חייבין עליהן כו' אבל הרמב"ם כתב כו'. א"כ לדידיה קשיא ודאי מאי א"ח כו'. ול"נ דהרמב"ם יפרש דכינוי דעליהן מוסב על הכותים עצמן. (ותדע דהא משכב תני בל"י והל"ל עליו. אולם לפי מה שפי' הא"ר כעליון ששוכב עליו אין מזה ראיה דל"ר דנקיט י"ל דקאי על תחתון ועליון הנזכרים אבל תימה שהוא דלא כמסקנת הגמ') ור"ל דאם נגע בהן אדם ונכנס למקדש. וזה שלא כדברי התוס' (לג ב') ד"ה שדרס. ועי' מל"מ שם הלי"ז שתירץ ג"כ עד"ז. ונראה דהתוי"ט בעצמו הרגיש ג"כ בזה במש"כ בדבור הסמוך לקמן וזה מחזיק כו'. ומש"כ עוד וראיתי בת"כ כו' דאחרים אומרים ונשא עונו דבכבוס בגדים כו'. תמוה דמנ"ל דאחרים פליגי על דרשה דלעיל דהאי ונשא עונו לא קאי אלא על ובשרו לא ירחץ:

ג[עריכה]

באליהו רבא ד"ה בש"א כרוקה כו'. דגזרו אטו יולדת בזוב והיינו דקתני סיפא ומודים כו' ומאי נ"מ אי מודו ב"ש כו'. ור"ל אטו טעמא דב"ש אתי לאשמועינן. וכה"ג דייק הש"ס ביבמות (קט) ובמנחות (יד ב') ע"ש. אבל ק"ל מעירובין (יא ב') במשנה משום ר"י כו' לא נחלקו ב"ש כו'. ועי' במהרש"א על התוס' דשם (ריש דף יג) שפי' דבלא נחלקו ל"ק וכי טעמא דב"ש כו' דאשמעינן שפיר דבדבר זה מודו ב"ש לב"ה. ולפמש"כ שם במשנה בס"ד אין מזה סתירה להא"ר. ועי' עוד בפ"ד דמכשירין מ"ד בר"ש. ובתוי"ט רפ"ג דפאה:

ו[עריכה]

במשנה כל דמים שהיא רואה טהורין עד שיצא הולד. נל"פ דר"ל דמשיצא הולד טמא ומטמא לח ויבש. דדם לידה גופה לא טהרה רחמנא לכ"ע. ולא כדם טהרה של מצורעת דלא מטמא אלא לח אף לב"ה לעיל (משנה ג'). וכ"מ בכריתות (סוף דף ז') במשנה שהמפלת בתוך מלאת דמיה טמאין. וע"כ ר"ל כמו ברואה בליל פ"א. וכן כל דמים שהיא רואה בתוך טומאת לידתה השניה. ואולי נפ"ל ממיעוטא דממקור דמיה. והרווחנו בזה לדעת דרשה אחריתא שכתבו התוס' לרבנן מדמיה. ואין להקשות לרבנן דאמרי לטהורי מק"ו. דהרי ימי לידתה אין ראויין לרבה בגמ' (לז ב'). ואפ"ה טמא דמה כדם נדה. זה אינו כלום. דהרי גם בימי נדתה אינה נעשית נדה ע"י. דאפי' בלידה יבשתא ולא ראתה עד סוף השבוע טובלת לערב וא"צ למנות מינה שבעה כדמוכח בגמ' (מב) ע"ש ברש"י ד"ה טומאה בלועה (ועי' ס"ט סי' קצ"ד סק"ב בד"ה אך) והטיפה עצמה מטמאה כמו כן בימי זיבתה לח ויבש ודו"ק בכ"ז:

ז[עריכה]

בתוי"ט ד"ה ושומרת יום כו' כ' הרע"ב הרואה כו' וטובלת לערב לאו דוקא שהרי כו'. וכ"ד תמוהין. א) דאישתמיטתיה גמ' ערוכה לקמן (סז ב') א"ל ר"פ לרבא כו'. ליטבלינהו ביממא דז' משום דר"ש כו' וע"ש בתוס'. ב) מש"כ דמן הסתם כו' שתטבול לערב. הלא אם תטבול בעוד יום יהיה לה לערב הע"ש ותטהר לגמרי. אבל אם תמתין מלטבול עד הערב לא יהיה לה הע"ש עד למחר בערב. ג) מש"כ שאם כו' ואח"כ תראה אין בטבילתה כלום. הלא תיהני לה שלא תטמא בהיסט אף אם תראה אח"כ כמש"כ בס"ד בשילהי מכילתין ע"ש: