רש"ש על המשנה/מקואות/ו

רש"ש על המשנה מסכת מקואות פרק ו

משנה • תוספתא • ירושלמי •

<< · רש"ש על המשנה · מסכת מקואות · >>

פירושים רבי עובדיה מברטנורא ● פירוש תוספות יום טוב • פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל) ● פירוש מלאכת שלמה ● עיקר תוספות יום טוב ● פירוש המשניות לרמב"ם ● מפרשי המשנה

א

בהרע"ב ד"ה בזמן שהיא מעמדת. כשבא לטבול בעוקא כו'. אולי צ"ל במערה. וכה"ג אר"י לענין סוכה תחת סוכה בפ"א דסוכה:

ב

תוי"ט ד"ה ואם. אבל ק"ל דלמאי איצטריך כו' דהא כבר תני ליה כו'. תמוה דהא לא תני התם השיעור דהוא כשפופרת הנוד. ובמחכ"ת לשון הר"ש אטעיי'. הוא סבר אגב שיטפיה דסיומיה עד שיהיה מעורבין כשפוה"נ הוא מלישנא דמתני' דלעיל. ואיננו אלא לישנא דמתני' דהכא כמבואר:

ג

בהרע"ב ד"ה המקואות כמו שהיו בסופו. נתבטל ברוב כו'. הן מדברי הכ"מ שהביא התוי"ט לעיל פ"ד מ"ד מוכח דרבייה היינו דוקא כ' סאין ומשהו ורוב לבד לא מהני אף שהשלים אח"כ עד כ' סאין ומשהו כיון דבתחלת נפילת הג' לוגין (אף שהיו ע"י המשכה) לא היו רוב מקוה דהוא כ' סאה ומשהו וכ"מ בשו"ע סי' ר"א סמ"ד ובש"ך שם ס"ק צ"ט. וא"כ כאן שאין בכל מקוה רק כ' סאה ואין הכשרים מצטרפים זע"ז ה"ל לפסול. ודברי הט"ז שם בס"ק נ"ה וכן בס"ק ס"ט מגומגמין בזה. וצריך לחלק כיון שלא ירדו למקוה בפ"ע אלא ע"י תערובות ברוב עדיף טפי. ול"ד להא דמבואר בש"ך שם. דהתם כבר נקרא שם פסול עליהן בראשונה. ובזה א"ש מה שהצריכו הרע"ב והתוי"ט לומר שנתערבו קודם שירדו למקוה. ולעיל בפ"ד מ"ד לא הוצרכו לזה ודו"ק: תוי"ט ד"ה המקואות טהורים. ושנתבטלו ברוב נראה כו' עד סה"ד. נראה דמקומם הוא בסה"ד דלקמן בסמוך:

ו

בתוי"ט ד"ה גיסטרא שבמקוה כו'. ולשון הרמב"ם כו' גיסטרא טמאה. ולעד"נ דאפי' היתה טהורה רק דמיירי דכלים שטבלן בה היו אה"ט וטמאוה כשנכנסו לאוירה. וכן בסיפא בתנור טמאו האדם הטמא בירידתו לתוכו. וכ"מ מדלא תני במתני' שהיו טמאים. ועי' בר"ש שהביא תוספתא מעין היוצא מן התנור כו' ע"ש. ושם ע"כ מיירי בתנור טמא. ומשמע התם לפי פירושו בה דכיון שהעלה הצנון קצת מן המים ר"ל קצה האחד והשאר כולו במים הוכשר וכ"מ בפי' הרמב"ם בפ"ד דמכשירין מ"ו גבי צנון שבמערה. והוא לכאורה תימה דכיון דמחוברין עדיין המים שבראש היוצא למים שבמעיין או שבמערה. ועי' ספ"ח דטהרות דבכזה פליגי ר"י וחכמים ואתיא כחכמים: שם ד"ה גיסטרא. ולשון הרמב"ם כו' שאין כ"ח מתטהרין במקוה. הרב ז"ל ל"ד דברישא בלאו הכי לא עלתה לה טבילה משום דאין כולה במים שהרי שפתה למעלה מן המים. אבל הרמב"ם כתב זה על הסיפא גבי תנור שהמים למעלה ממנו: ד"ה הוא טהור. ונפלאתי מהר"ש כו'. ולדעתי דברי הר"ש נכונים מאד. והוא דלפי הבנת התוי"ט קשה גבי גיסטרא ל"ל שיהא המים צפין על גבה כ"ש אפי' מצומצמות שפתותיה עם המים נמי יהיו טהורים דכ"ז שהן באוירה הרי המים שעליהם מחוברים ולא מקבלי טומאה. וכשנפרשו מן המקוה תו ליתנהו ג"כ באוירה. וע"כ צ"ל דחיישינן שמא נגעו בעובי שפתותיה. וא"כ גבי אדם נמי אפי' אם היו המים למעלה מן התנור כמלוא רום ידיו ניחוש דלמא נגעו על עובי שפתו ואז שטח העליון מידיו לא היו בתוך המים ונטמאו. ולכן צריך שיהיו כ"ש יותר מרום ידיו. וכגי' המשנה שבגמ' ואם היו על גבי רום ידיו (לא גביו דיהיה שב הכנוי על התנור). ור"ל דהיו המים צפין כ"ש (הנזכרים ברישא. דע"כ צ"ל דשב על הרישא דכאן לא הוזכר המים צפין) על גבי רום ידיו ונכון בעז"ה. והרמב"ם נראה דלא הוה גריס ברישא אם היו המים צפין ע"ג כ"ש טהורין דלא כתב זה בחבורו. ואדרבה דהתנה ברישא דשפתה למעלה מן המים. שוב התבוננתי דאפי' מחמת טומאתן מאויר התנור לא סגי ברום ידיו מצומצם דהא כ"ז שהן באוירו לא סלקי להו טבילה כדמוכח בנדרים (עו) ובפי' הרא"ש שם. וכשיצאו מאוירו או שטח העליון מהם מגולה לאויר העולם אין זה טבילה. ואולי החכמים לא החמירו כ"כ בטומאת ידים. וכן הרמב"ם בפ"ו מהל' אה"ט הט"ז לא כתב הא דנדרים אלא באה"ט ע"ש:

ז

בהרע"ב ד"ה מפני שהוא מה"ת. חיוב הטבילה כו'. והוא לשון הרמב"ם. לכאורה כן הל"ל דשיעור שפוה"נ הוי מה"ת:

ח

והרחוק מן הקרוב. עי' בפי' הרע"ב. לכאורה הכי ה"ל למיתני ואפי' מן הרחוק. ונ"ל דפי' הקרוב היינו שהוא קרוב לעיר או לדרך דשכיחי בנ"א שמה כדלעיל פ"א מ"ד ולקמן רפ"ח אפ"ה ל"ח שמא בא אדם והפסיקן: תוי"ט ד"ה אפי'. אבל כבר כתבתי כו'. תמוה דמ"מ ע"י חבור שערה לא תהני אי הוה מה"ת:

י

ד"ה בזמן. עי' תו"ח משמעו ודבריו תמוהים א) מש"כ דיותץ משמע בתלוש לגמרי. אזיל בתר איפכא דאדרבה משמעו דוקא במחובר כדלעיל בפ"ה דכלים מ"ו בהרע"ב והוא מגמ' דשבת (קכה.) ב) שסיים בזה משא"כ אם חברה לקרקע כו'. נסתר מהא דפ"כ שם מ"ד ועי' בסוגיא דב"ב (סו). ג) מש"כ אבל גבי שאובין דכתיב בהו כלי. אנה מצא בקרא הלא להרבה פוסקים אפי' כולו שאוב דרבנן:

יא

המטהרת כו' אם יש כו' כמה כו' א' מש"כ לבריכה. עי' א"ר. וק"ל דאפי' אם לא יהיה רק 269\3 מהבריכה ג"כ יפסול דאז כאשר יצאו להבריכה 269 לוג יהיה בהן מהשאובין ג' לוגין ומהכשרים לא יהיה רק מ"ס חסר לוג. וצ"ל כיון דג"ל שפוסלין 269 אה"מ לכ"ע אינו אלא מדרבנן לא החמירו לצמצם כ"כ: