רש"ש על המשנה/כלים/יז

רש"ש על המשנה מסכת כלים פרק יז

משנה • תוספתא • ירושלמי •

<< · רש"ש על המשנה · מסכת כלים · >>

פירושים רבי עובדיה מברטנורא ● פירוש תוספות יום טוב • פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל) ● פירוש מלאכת שלמה ● עיקר תוספות יום טוב ● פירוש המשניות לרמב"ם ● מפרשי המשנה

א

תוי"ט ד"ה קופת. ומסתברא דבשל בלנים נמי מודה. משמע אבל בשל ב"ב פליגי דלת"ק אפי' קופתם ג"כ ברמונים דהא סתם קאמר כל כלי ב"ב ואף קופות בכלל. וכ"מ בהר"ש לפי' הא"נ. ולפ"ז רשב"ג דבמ"ד דקאמר ובקופה כדי שיפשיל לאחוריו ומשמע דקאי ג"כ ארמונים דהזכיר הת"ק. אתא אפי' לת"ק דילן. ובמ"נ בזה דברים מבולבלין ע"ש:

ה

תוי"ט ד"ה של משה. לפי מדת ארכו של משה כו'. ע"ש ברש"י דלשונו אינו כן. רק הר"ב ז"ל הוסיף זה על דבריו לתוספת ביאור. ובמחכ"ת דזה דבר שא"א לשמוע דהרי משה היה גבהו עשר אמות ואמתו היה לפי ערך גבהו ואין זה בינונית. עי' מנחות (צח). וגם אישתמיטתיה שרש"י נשמר עצמו בבכורות (מד) וז"ל שם בד"ה באמה והא דאמרן אחת יתירה על של משה ח"א לא בשל משה ממש כו' אלא על אותה של קדש שתיקן משה: ד"ה כדי. ל"ד דהקדש ש"מ שחללו על ש"פ מחולל. לפמש"כ התוס' בתמורה (כז ב) ד"ה לא דדין זה אינו אלא בבעה"ב הפודה הקדש שלו אבל גזבר כו' ע"ש א"ש לשון מעילה כפשטיה. ומש"כ התוי"ט ולמאי דתנינן כו' מעיקרא לקול"מ. תמוה דמ"מ מעילה לית בהו רק דצריך להשלים המותר. וזהו ג"כ כוונת התוס' במש"כ אלא שלא היו רוצין היינו משום הא דוצריך לעשות דמים:

יא

אלו ואלו מתכוונים להקל לשון זה ג"כ לקמן פכ"ז מי"א: תוי"ט ד"ה והחופן. והר"ב העתיק וחפני קטורת. לפלא שלא הרגיש השינוי שבהרע"ב בהקומץ אה"מ ג"כ שהעתיק קומץ המנחה ומשמעו על כמות הקמח או העיסה בהקומץ דומיא דחפני קטורת. ולגי' דידן שב על האדם הקומץ והחופן:

יב

תוי"ט ד"ה כפונדיון. עי' כה"ד ומשמע דבא להורות לנו כמה יכיל מקום הפונדיון דהיינו כשיעור הגדר מן ל"ב שעורים. אבל ז"א חדא דאולי פונדיון עביו יותר מן עובי איסר כמש"כ התוס' בהזהב (מד ב) בדינר זהב נגד דינר כסף. שנית דהרע"ב לא באר שם כוונתו אם באורך השעורים או ברחבם. שלישית דכתב שם בעצמו עליו דלא דק ע"ש. וא"כ נפל הדבר בבירא: ד"ה וחבר. ונ"ל דמתיבת או דריש כו'. נעלם מכ"ת ראיה לדרשה זו משבת (ר"ד כז. סג ב) דדריש להדיא מאו בגד לרבויי כה"ג ע"ש:

יד

ד"ה חוץ. והא דקתני חוץ ל"ד דהא כלב שבים כו'. התו"ח הקשה לעיל רפ"י דא"כ מדוע לא הביא הש"ס בעירובין ראיה מכאן דאין למדין מה"כ כו'. ולק"מ דהא איכא למידחי דאתיא דלא כר"ע. והתוי"ט כתב כן לפי האמת אחר דמוכח ממ"א דאין למדין מה"כ ומדוע לא הקשה כן על הא דפי"ד מ"ג שרמז עלה התוי"ט:

טו

שיש להם מעשה ואין להם מחשבה. וכ"א בפ"ח דטהרות מ"ו ובמכשירין ספ"ג ורפ"ו. והרל"ץ שכח לציין כאן לשם ושם לכאן:

טז

ד"ה ומקל. וכלומר כו'. מדוע לא פי' כפשוטו שהיה דרך לשלם מכס ממזוזות. וכמו שהיה נהוג בארצנו לתת מכס מספרי יהודים המובאים מחוץ למדינה עד שבא אדונינו הקיסר הרחמן אלכסנדר השני [נ"ע] ר"ה ובטלו. ומש"כ עוד ואפשר כו' נושאים מזוזה עמם כו' ומדוע לא הביא ממנחות (ס"ד לב) תלאה במקל כו' של בית מונבז המלך כו' ע"ש ובפירש"י: