רש"י על שיר השירים ד ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | רש"י על שיר השיריםפרק ד' • פסוק ו' |
א • ב • ג • ד • ה • ו • ח • ט • י • יא • יב • יג • טו • טז • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות  לגרסת רש"י מנוקד ומעוצב


שיר השירים ד', ו':

עַ֤ד שֶׁיָּפ֙וּחַ֙ הַיּ֔וֹם וְנָ֖סוּ הַצְּלָלִ֑ים אֵ֤לֶךְ לִי֙ אֶל־הַ֣ר הַמּ֔וֹר וְאֶל־גִּבְעַ֖ת הַלְּבוֹנָֽה׃


"עד שיפוח היום" - עד שתתפשט החמה

"ונסו הצללים" - הוא עת שרב וחום היום אני אצילך ואת עריבה עלי

"היום" - הוא השמש וכן (בראשית ג) לרוח היום וכן (מלאכי ג) כי הנה היום בא בוער כתנור ומשיפוח היום אלך לי בהר המוריה בבית עולמים בב"ר כלומר משחטאו אז לפני לחלל את קדשי ולנאץ מנחתי בימי חפני ופנחס אסתלק מעליכם ואטוש משכן הזה ואבאר לי בהר המוריה בבית עולמים ושם כולך יפה ומום אין בך וארצה שם כל קרבנותיך