רש"י על קהלת ט טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | רש"י על קהלתפרק ט' • פסוק ט"ז | >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • טו • טז • יז • יח • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות  לגרסת רש"י מנוקד ומעוצב


קהלת ט', ט"ז:

וְאָמַ֣רְתִּי אָ֔נִי טוֹבָ֥ה חׇכְמָ֖ה מִגְּבוּרָ֑ה וְחׇכְמַ֤ת הַמִּסְכֵּן֙ בְּזוּיָ֔ה וּדְבָרָ֖יו אֵינָ֥ם נִשְׁמָעִֽים׃


"ואמרתי אני" - בראותי כן טובה חכמה מגבורה והרי חכמתו של זה בזויה לכולם ועכשיו כולם נמלטו על ידו ומדרש אגדה עיר קטנה זה הגוף

"ואנשים בה מעט" - אלו איבריו של אדם

"מלך גדול" - זה יצר הרע שכל איבריו מרגישים בו

"איש מסכן" - יצר טוב