רש"י על ירמיהו נב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · רש"י על ירמיהו · נב

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי על אף ה' היתה" - היא גרמה לו מרד צדקיהו במלך בבל שהוא תחלת החורבן

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"דיק" - כרכום

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"יברחו" - כמו ברחו

"דרך שער בין החומותים" - מערה היתה לו מביתו עד ערבות יריחו וכבר פירשתיה בס' הזה (לא)

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"רבלתה" - היא אנטוכיא

"וידבר אתו משפטים" - על שעבר על השבועה

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"את כל שרי יהודה" - סנהדרין שאמר להם אתם התרתם לו את שבועתו וחטא היה בעיני האלהי' להתיר השבועה

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בית הפקדות" - בבית האסירין

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בית הגדול" - בתי כנסיות שמגדלין בהם תפלה וי"א בתי מדרשות שמגדלין בהם את התורה מחלוקת האמוראים היא

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"יתר האמון" - כמו ההמון

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וליוגבים" - חופרין בארץ רבותינו אמרו צדי חלזון

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואת המכונות" - של כיורות

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"המזמרות" - הם כלי זמר

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואת הספים" - ת"י קוליא ולא ידעתי אם ממיני כלי זמר הוא ואומר אני שהן אגנות לקבל דם כמו בדם אשר בסף (שמות יג) ויש מפרשים הסיפים לשון כדים לפי תרגום של יונתן שתרגם קוליא כי כן ת"א וכדה על שכמה (בראשית כז) וקולתה על כתפהא ולשון זה נראה שהסיפים אינם ממין כלי זמר אלא הם כדים

"המחתות" - שחותין בהם גחלים מעל המזבח

"המנקיות" - סניפי הזהב שבהם מעמידין לחם הפנים כמו ששנינו במנחות

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אשר תחת המכונות" - לא ידעתי היאך שהרי תחת הים היו ודומ' לי שאין זה אלא כמו אצל המכונות

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"יסובנו" - יקיפנו עוגל היקפו

"ועביו ארבע אצבעות" - סביב חללו

"נבוב" - חלול

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ושבכה ורמונים על הכותרת" - עשויה כשתי אגנות אחת כדרכה כפוייה על פי התחתונה והעליונה קרויה שבכה קויפ"א בלע"ז ורמונים תחובים היו בשרשרות והשרשר' שני ראשיה קשורין יחד ונתונה על השבכה מלמעלה מקום שהשבכה קצרה מלמעלה והיא יורדת עד מקום דבק השבכה וכותרת שהוא הבטן הרחב שבכותר' ושם עומדת והרימונים מכסים את מקום הדבק שתי פיות האגנות המדובקים יחד

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"תשעים וששה רוחה" - ובסוף המקרא הוא אומר כל הרימוני' מאה על השבכה ובספר (מלכים א ז) הוא אומר והרמונים מאתים טורים ארבע מאות לשתי השבכות אמור מעתה ארבע מאות היו לשתי השבכות על שני העמודים שני טורים לכל שבכה והטור מאה הוא שאמר כאן כל הרימונים מאה על השבכה לטור האחד ומאתים לשני הטורים הוא האומר שם הרימונים מאתים טורים סביב מאתים לשני טורים סביב לעמוד האחד וכן לשני הרי ארבע מאות והעמודים העמידם שלמה באולם סמוך לכותל ההיכל והכותל מכסה ד' רמונים מכל טור שאין נראים מבחוץ הוא שאמור כאן ויהיו הרימונים תשעים וששה רוחה

"רוחה" - כמו לרוח כל תיבה שצריכה למ"ד בתחילתה הטיל לה ה"א בסופה ולכך הטעם מלמעלה תחת הרי"ש כלומר תשעים וששה מהם נראים לרוחות העמוד זו למדתי בפ' שלשים ושתים מדות שאמר ר"א בנו של רבי יוסי הגלילי

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כהן המשנה" - סגן הכהנים הממונה תחת כהן גדול לשמש תחתיו אם יארע בו פסול

"שומרי הסף" - אמרכלין שמפתחות העזרה מסורות להן

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ושבעה אנשים מרואי פני המלך" - ובספר (מלכים ב כה) אמר וחמשה אנשי' השני' חשובי' ולא חשובים כ"כ

"המצביא את עם הארץ" - יודע מנין של כל עיר ועיר כמה אנשים מוציאה לצבא

פסוק כח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בשנת שבע" - הוא גלות יכניה ובספר מלכים אמר בשנת שמונה הא כיצד שנת שמונה שמלך נ"נ היא שנת ז' שכבש את יהויקים לעבד דאמר מר שנה ראשונה כבש נינוה שניה עלה וכבש יהויקים

"יהודים שלשת אלפים" - ומשאר שבטים שבעת אלפים הרי י' אלפים הכתוב הזה שפי' יהודים שלש אלפים הכריע בין שני מקראות שבסוף ספר מלכים פסוק אחד אומר י' אלפים (שם ב כד) ואחד אומר שבעת אלפי' (שם כה) בא זה ופירש יהודים שלשת אלפים ומשאר שבטים שבעת אלפים הרי י' אלפים

פסוק כט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בשנת שמנה עשרה" - היא גלות צדקיהו ולמעלה הוא אומר (כאן) שנת תשע עשרה למלך נ"נ תשע עשרה שמלך י"ח שכבש את יהויקים

פסוק ל (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בשנת שלש ועשרים" - ניתנה צור בידו ושטף יהודה שבסביבות עמון ומואב שבע מאות וארבעים וחמשה כך מפורש בסדר עולם

פסוק לא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בעשרים וחמשה לחדש" - ובמקום אחר הוא אומר בעשרים ושבעה לחדש בעשרים וה' לחדש מת שטנו נבוכדנאצר ובעשרים וששה נקבר והוציאו אויל מרודך מקברו ובכ"ז מלך ונשא את ראש יהויכין

"נשא" - נשאו וגדלו לישנא אחרינא מנאו עם שאר המלכים כמו שא את ראש בני ישראל

פסוק לד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וארוחתו" - נוטל פרס מבית המלך לכל צרכיו