רש"י על הש"ס/מעילה/פרק ו
פרקים: א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
רבינו גרשום |
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |
ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: מעילה כ א (עריכה)
מתני' נתנה לחברו הוא [מעל] - הנותן מעל שהוציאה לחולין:
גמ' מ"ש - דכי נטלה הוא דלא מעל ומ"ש כי נתנה לחברו דמעל:
בגזבר המסורות לו - אותו אבן או אותו קורה עסקינן דכי נטלו הוא עדיין ברשותו הם וברשות הקדש נינהו כמתחלה אבל כי נתנה לחברו הרי שינהו מרשות הקדש לחול ומעל:
כיון דשינה - שפיחתה וחתכה אי נמי שבנאה בבנין מעל שהרי שינה אותה:
שהניחה על פי ארובה - כשהיא שלימה שלא בנאה כלום אלא הנחה בעלמא הוא דעבד בה הלכך לא מעל עד שידור תחתיה בשוה פרוטה. (ל"א) כגון שסתם פי ארובה והיה פירות תחת הארובה ועכשיו נהנה ממנו הכי שאין הגשמים יורדים עליהם דכיון שהגין עליהן בשוה פרוטה מעל:
וכיון דבני לה מיהת מעל - הכי קתני (לעיל) כיון דבנה מעל דאע"פ שמחוברת היא בבנין חשיב לה כתלוש ואית בה מעילה:
לימא - מדהכא מעל דאע"ג דחיברו כתלוש דמי והיינו מסייע ליה לרב דאמר המשתחוה לבית אסרו דאע"ג דמחובר לקרקע הוא לענין עבודת כוכבים כתלוש דמי דאי אמרת כמחובר דמי לא אסריה דהכי גמרינן (ע"ז דף מה.) אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם ואי אמרת כמחובר דמי לא נאסר דהוי דומיא דהר ואי כמחובר דמי נמי לענין מעילה לא אית בזה מעילה דהא אין מועלין במחובר לקרקע: לעולם אימא לך דהמשתחוה לבית לא אסרו דכמחובר דמי וה"נ כיון דבני לה בסיד כמחובר דמי ואי אמרת א"כ אמאי מועלין בה משום דהנאה הנראה לעינים אסרה תורה במעילה וקורה זו שבנאה בבנין הנאה הנראית לעינים היא ולהכי מועלין:
לימא - מדאמרינן הכא דמעל אע"פ שבנאו כתלוש דמי מסייע ליה הדר בבית של הקדש מעל דכתלוש דמי:
אמר ריש לקיש - לעולם אימא לך בית כמחובר דמי ומהכא לא תסייע ואם אמרת א"כ אמאי מעל התם בשהקדיש האבנים והסיעם כשהן בתלוש ואח"כ בנאן דכיון דבשעת הקדש הוה תלוש הלכך אע"ג דשוב בנאו דמחובר הוא יש בו מעילה: וקא דייק אבל בנאו ולבסוף הקדישו לאחר שהיה מחובר מאי לא מעל א"כ אמאי רהיט ותני הדר בבית של מערה של הקדש לא מעל:
אמרי כו' - הא ודאי ה"נ הוה מצי למיתני דודאי לא מעל אבל מש"ה נקט בית של מערה משום דפסיקא ליה דלעולם לית בה מעילה להכי (פסיקא הכי בא ליה למיתנייה):
בית של אבנים דעלמא לא פסיקא ליה - מילתא דיש הפרש בין בנאו ולבסוף הקדישו בין הקדישו ולבסוף בנאו להכי לא תנייה ולעולם דוקא הקדישו ולבסוף בנאו יש בו מעילה דכתלוש דמי:
מתני' השליח שעשה: לא עשה שליחותו - אלא שינה ממה שאמר לו בעה"ב השליח מעל:
תן בשר - של הקדש אמר לו תן להם חתיכה חתיכה והוא אומר טלו ב' ב' והם נטלו ג' ג' כולן מעלו. בעה"ב מעל לפי שנעשה שליחותו בחתיכה א' והשליח והאורחין מעלו שכל א' וא' הוסיף א' מדעתו: גמ'
ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: מעילה כ ב (עריכה)
מאן תנא דכל מילתא דמימלך ביה שליחא תרתי מילי נינהו - ה"ק מני מתני' דמשמע כל מלתא דצריך לשליחא לאימלוכי עליה ולשאול מבעל הבית אם יקחהו במקום אותו שצוהו אם לאו כגון שאם צוהו בעה"ב ליקח לו בשר מן השוק ולא מצא אלא כבד שעכשיו צריך לחזור לו לשואלו אם יקחנו אם לאו דאע"ג דכולו מין בשר הוא כיון דמימלך עליה תרי מילי נינהו דמתני' נמי הכי משמע דתרי מילי נינהו מדקתני השליח מעל דאי חדא מילתא נינהו שליח אמאי מעל הא קא עביד שליחותו של בעה"ב אלא מדקתני מעל אלמא תרי מילי נינהו ומני הא: אמר רב חסדא דלא כר"ע היא דתנן הנודר מן הירק מותר בדילועין ור"ע אוסר. דקסבר מין אחד הן ואמרינן במס' נדרים אמרו לו לר"ע והלא אדם אומר לשלוחו קח לי ירק והוא בא ואומר לו לא מצאתי אלא דלועין אלמא כיון דמימלך מינא אחרינא הוא להכי מותר בדלועין ואמר להן והוא הדבר כלומר משם אני למד דאע"ג דמימליך חדא מילתא היא כלום הוא חוזר ואומר ירק לא מצאתי אלא קטנית אלא כיון דאמר לא מצאתי אלא דלועין ואינו אומר לא מצאתי אלא קטנית אלמא דדלועין בכלל ירק הן ואע"ג דמימלך עלייהו שליחא ס"ל לר"ע דחדא מילתא נינהו והיינו דלא כר"ע:
אפי' תימא ר"ע היא - והיינו טעמא דכי נתן להן כבד מעל מפני שנתן להן מדעתו דמי לא בעי אימלוכי בבעה"ב אם יתן להם כבד או לא וכיון דלא אימליך מש"ה מעל השליח דכמי שנתן להן מדעתו דמי ולא משום דאמרינן דתרי מילי נינהו אלא חדא מילתא נינהו:
שפיר קאמר נחמני - היינו אביי דתריץ הכי אפילו כר"ע נמי לא בעי לאימלוכי:
מאן תנא דפליג עליה דר"ע - דסבירא ליה דכל מילי דמימלך עליה שליחא תרי מילי נינהו: רשב"ג היא דתנן הנודר מן הבשר וכו' רשב"ג מתיר בראש וברגלים ובקנה ובכבד. אלמא דקסבר תרי מילי נינהו:
קרביים לאו בשר ואוכליהון לאו בר נש - כלומר האוכלן וקונה אותם בדמי שאר בשר שאם יכול לקנות ליטרא בשר בזוז ומניח הבשר ולוקח ליטרא קרביים בזוז לאו בר איניש אצל כל אדם:
ולת"ק מ"ש בשר עופות - דאסר טפי מבשר דגים משום דרגיל וכו' ומין בשר הוא ולהכי אוסר:
אמר רב פפא - מש"ה אסור בבשר עופות משום דביום הקזה עסקינן דנדר דכי נדר בכל בשר שראוי לו לאכול בו ביום אבל שאינן ראוין לו בו ביום הקזה ודאי לא נדר כגון דגים: אי הכי אמאי אסור בעופות ציפרא נמי ניכול דאמר שמואל האי מאן דמסוכר. שהקיז דם בכתפיה ואכיל ציפרא וכו' אלמא דלא אכיל ההוא יומא ולא נדר מיניה ובהני ספרים דכתיב בהו ציפרא נמי לא ניכול מש"ה ציפרא נמי לא רגיל איניש למיכל ביום הקזה ולא נדר מיניה:
על בשר מליח - במלח שני ימים ולילה אחת דשוב אינו משיב את הנפש:
אלא אמר רב פפא - להכי (אינו) אסור בבשר עופות דנדר מן הבשר ביומא דכייבין ליה עיניה שהוא אינו אוכל דגים שקשים לעינים אבל כל מין בשר אפי' בשר עופות אכיל הלכך נאסר בכל מין בשר שראוי לו לאכול ומותר בדגים והא דאמרינן במסכת נדרים (דף נד:) סימן נו"ן סמ"ך עיי"ן דמשמע נון סמא לעינא היינו בתחלת עינא כשמתחילין העינים לכאוב אבל בסוף אוכלא קשי להו דגים:
שמע מינה מוסיף על דבריו הוי [שליח] - מדקתני כולן מעלו דמשמע דבעל הבית נמי מעל מכלל דסבירא ליה לתנא דמתני' דשליח לא עקר שליחותו דבעה"ב אלמא מוסיף על דבריו הוא דהוי דאי הוי עוקר שליחותו לא היה הבעה"ב מועל אלא ודאי מוסיף על שליחותו הוא ותפשוט מהכא הא דמיבעיא לן במסכת כתובות (דף צח:) האי מאן דאמר לשלוחיה זיל זבין לי ליתכא דארעא וזבין ליה כורא שהוא פי שנים מי אמרינן מוסיף על דבריו של משלח הוי ולא עקר שליח שליחותיה וקנה (שליח כוליה כורא) או עובר על דבריו הוי ולא קנה הלוקח כלום:
אמר רב ששת - מהכא לא תיפשוט דהכא היינו טעמא דבעל הבית נמי מעל משום דאמר שליח מדעתו דהכי אמר שליחא לאורחים טלו לכם שתי חתיכות האחד מדעתו של בעל הבית ואידך מדעתי ואידך לקחו מדעתן דהכא ודאי מוסיף הוי ואיתעבידא שליחותיה ולכך מעל וכי תימא (אי הכי) הא פשיטא דבעל הבית מעל:
ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: מעילה כא א (עריכה)
מהו דתימא וכו' ולא למעול בעה"ב קמ"ל - כיון דאמר (טלו) ודעתו של בעה"ב היינו שליחותיה ומעל:
מתני' דלוסקמא - טליקא דסבי שקורין טסק"א (טשק"א: שק) בלע"ז:
אע"פ שאמר בעה"ב לא היה בלבי - שתביא לי אותו ממקום שהבאת לי אלא מזה האחר בעל הבית מעל שהרי נעשית שליחותו דדברים שבלב שהוא אומר לא היה בלבי על זה אינן דברים:
לא עשה שליחותו - ממה שצוהו בעה"ב בעל הבית לא מעל דלא איתעבידא שליחותיה והם לא מעלו דלאו בני דעה נינהו אלא החנווני מעל לכשיוציא כשיתן אותה פרוטה לשום אדם דהשתא הוא משנה לה מקדש לחול כשמוציאה:
שלח - פרוטה של הקדש ביד פקח ונזכר בעה"ב שהיה של הקדש קודם שהגיעה ליד חנווני:
החנווני מעל - ולא בעה"ב ולא שליח (דבעל הבית לא מעל דכיון דבעה"ב נזכר שהיא של הקדש קודם שהגיעה ליד החנווני החנווני מעל ולא בעל הבית ולא שליח) דבעה"ב לא מעל דכיון דנזכר בעה"ב קודם שנעשה שליחותו איפטר ליה ממעילה דה"ל מזיד ומעילה אינה נוהגת אלא בשגגה דכתיב וחטאה בשגגה מקדשי ה' ושליח נמי לא מעל שהרי עשה שליחותו אבל חנווני מעל לכשיוציא דהואיל ואינו יודע דשל הקדש היא הויא שגגה גביה:
אלא כיצד יעשה - בעה"ב כשנזכר לו שיוציא החנווני מידי מעילה נוטל פרוטה של חולין ואומר כו' קודם שיוציאנה החנווני:
גמ' הא לאו בני שליחות נינהו - הני חש"ו ואמאי מעל בעל הבית משיעשו שליחותו:
עשאום - לחש"ו כמעטן של זיתים דתנן הזיתים מאימתי מקבלין טומאה משיזיעו זיעת המעטן שמחמת שמונחים במעטן בדוחק מתחממין ומזיעות טיפות שמן ובאותה זיעה ניחא ליה לבעה"ב משום דכבר מתחילין לכונסן כדי לסוחטן בבד וכיון דניחא ליה בההיא זיעה הרי הן מוכשרין:
אבל לא זיעת הקופה - אותה זיעה שמזיעין בקופה כשמלקטין אותן דההיא זיעה לא חשיבא ליה ולא ניחא ליה ולא מכשרא לקבל טומאה ומ"מ האי זיעת המעטן דניחא ליה בגווה אמרינן דקעביד שליחותיה דבעה"ב אע"ג דמעטן לאו בר זיעה הוא חשיבא הא זיעה ומכשרא לטומאה הא נמי חרש שוטה וקטן אע"ג דלאו בני דעה נינהו כי איתעבידא שליחותיה על ידיהן הואיל וניחא ליה בגוויה מעל:
ורבי יוחנן אמר - מהכא דתנן נתנו לעירוב ע"ג הקוף והוליכו וקתני ה"ז עירוב אלמא אע"ג דלא הוי בן דעת הואיל ואיתעבידא שליחותיה הוי עירוב הכי נמי גבי חש"ו:
ואע"ג דלא אידכר שליח - לא מעל שליח אלא חנווני:
ורמינהו נזכר בעה"ב ולא נזכר שליח השליח מעל - דכיון שנזכר בעה"ב דה"ל מזיד פטור ממעילה אבל השליח דשוגג הוא מעל והיינו דאמר במס' חגיגה האי דמעל השליח היינו כהררין התלויין בשערה דשליח ענייא מאי עביד הא לא עביד אלא שליחותיה דבעה"ב:
א"ר ששת מתני' - היינו טעמא דחנווני לחודיה מעל שנזכרו שניהן בעה"ב ושליח והחנווני לא נזכר דשניהם הבעה"ב והשליח הוו להו מזידין ולכך לא מעלו אלא חנווני לחודיה דהוה שוגג:
מתני' נתן לו פרוטה ואמר לו הבא לי בחציה - כלי חרס שמדליקין בו את הנרות ובחציה פתילות:
והלך והביא בכולה נרות או בכולה פתילות - שניהם לא מעלו בעה"ב לא מעל שלא נעשה שליחותו והשליח נמי לא מעל שבדבר ששינה בו שליחותו לא היה בו אלא חצי פרוטה ואין מעילה בחצי פרוטה:
או שאמר לו הבא לי כו' - ה"נ שניהם לא מעלו משום טעמא דרישא:
אבל אם אמר לו הבא לי בחציה נרות ממקום פלוני וכו' - השליח מעל ששינה שליחות בפרוטה שלמה ומעל:
ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: מעילה כא ב (עריכה)
והלך והביא לו בפרוטה אתרוג כו' שניהן מעלו - דהא נעשית שליחותו של בעה"ב בפרוטה והשליח נמי שינה בפרוטה שהוא אמר אתרוג גדול בב' פרוטות הייתי מבקש והבאת לי קטן ורע שלא הייתי מבקש כן:
והביא בשלשה - דינרי כסף שהוא חצי דינר זהב:
שניהן מעלו - דבעה"ב נעשית שליחותו ביותר מכדי פרוטה והשליח מעל ביותר מש"פ:
קטן ורע - ולא עשית שליחותי כלל:
גמ' שמעת מינה מ"ד לשלוחיה זבין וכו' - כלומר שמעת ממתני' דקתני והביא לו חלוק בשלשה שניהם מעלו ואפי' בעה"ב אע"פ שצוהו להביא לו בדינר זהב דזבן לו פחות ממה שאמר לו שמעת מינה האי מאן דאמר לחבריה וכו' ותפשוט מהכא דקנה לוקח אע"פ שקנה לו פחות:
אמרי הכא כגון דאייתי ליה שוה דינר בג' - כלומר מהכא ליכא למשמע דהכא מ"ט מעל בעה"ב כגון דאייתי ליה השליח חלוק שוה דינר זהב בג' דינרי כסף דהואיל ושוה דינר זהב נעשית שליחותו ולהכי מעל:
אי הכי - כדקא מתרצת:
אימא סיפא רבי יהודה אומר בעה"ב לא מעל שיכול וכו' - ואם איתא דאייתי ליה שוה דינר זהב היכי מצי אמר ליה הבאת לי קטן ורע הא שוה דינר זהב ביקש ושוה דינר זהב הביא לו: הא לא קשיא דמשום הכי אמר ר' יהודה בעה"ב לא מעל דאכתי מצי אמר ליה אי יהבת דינר זהב כוליה כמו שאמרתי לך הוית מייתית לי חלוק שוה ב' דינר זהב: (משום דא"ל בעה"ב אי יהבית כו') דקתני ומודה ר' יהודה בקטנית ששניהם מעלו. כלומר אם הביא לו קטנית שוה דינר זהב בג' דינרי כסף דבעה"ב נמי מעל מ"ט שהקטנית בפרוטה היא קטנית בסלע דלא מצי למימר ליה איהו אי יהבת ליה דינר זהב כוליה הוית מייתית שוה ב' דינרין דהוו מוזלי גבך משום דזבנת טפי שהקטנית בפרוטה היא קטנית בדינר כלומר דלא מוזלי למאן דזבין קטנית בדינר ממאן דלא זבין אלא בפרוטה אלמא דטעמיה דרבי יהודה הוי גבי חלוק דלא מעל בעה"ב אע"ג דאייתי ליה שוה דינר בג' משום דא"ל אילו יהבת דינר וכו':
שויא ליה טפי - שהיה מביא קטנית יותר משום דהוו מוזלי גביה:
א"ר פפא באתרא דמזבני וכו' - במדות דהתם פסיקא מילתא כנא כנא בפרוטה ולא מוזלי גביה כלל. ל"א [ה"ד] וכו' השתא קא דייק מ"ט דר' יהודה דמודה בקטנית אי באתרא דמזבני בשומא באומד שלא במדה א"כ אכתי מצי בעה"ב למיטען לשליח אילו יהבת דינר הוה מייתית טפי שהיו מוסיפין לך בשביל הדינר ואותו התוספות שהיו נותנין לך לא הבאת לי ממנו כלום והיינו דומיא דחלוק דא"ל אילו יהבת דינר וכו':
א"ר פפא - לא מצית למימר הכי דבאתרא דכיילי ומזבני בכני עסקינן:
דכנא כנא בפרוטה דהתם פסיקא מילתייהו - ולא יהבי תוספת כלל הלכך לא מצי למימר בעה"ב כלום אלא כי אייתי ליה קטנית שוה דינר בג' שניהם מעלו:
מתני' המפקיד מעות - של הקדש אצל שולחני:
אם הפקידן צרורין לא ישתמש בהן - דלהכי הפקידן אצלו צרורין דלא הוה בעי דלישתמש בהו לפיכך אם הוציאן השולחני מעל:
ואם הפקידן אצלו מותרין ישתמש בהן - שלדעת כן הפקידן אצלו מותרין שיתעסק בהן שיחליפם לפיכך לא מעל השולחני אלא המפקיד:
הפקידן אצל בעה"ב בין כך ובין כך - בין צרורין ובין מותרין לא ישתמש בהן דלהכי הפקידן אצל בעה"ב שהוא יודע שבעה"ב אין דרכו לפרוט ולהחליף ולא חשש אם צרורין אם מותרין לפיכך אם הוציאן בעה"ב מעל דשלא מדעת המפקיד נשתמש בהן:
הפקידן אצל חנווני הרי הוא כבעה"ב - שאינו רגיל בחילופין כשולחני ובין כך ובין כך לא יגע בהן:
רבי יהודה אומר כשולחני - דלפעמים נמי הוא רגיל להחליף כשולחני לפיכך דינו כשולחני:
כיון שהוציא את הראשונה מעל - דאימר של הקדש היתה:
עד שיוציא את כל הכיס - דמעילה בפרוטה אחרונה היא:
גמ' מאי שנא רישא - דפליג רבי עקיבא ומאי שנא סיפא דמודה ר"ע לחכמים:
א"ל סיפא באומר לא יפטר כיס זה מן ההקדש - שלא יהא בו הקדש כל שהוא דכיון דאמר הכי משמע דפרוטה אחרונה קאמר דתהא הקדש להכי לא מעל אלא באחרונה:
הגדול שבהן הקדש - טעמא דאיכא גדול מש"ה אמר דהגדול הוי הקדש דמקדיש בעין יפה מקדיש הא שניהן שוין הראשון שיבא לידו הוי הקדש ואמאי מודה ר"ע בסיפא דפרוטה אחרונה הקדש: א"ל סיפא באומר כו':
ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: מעילה כב א (עריכה)
כיסין אלוגין רמא ליה - ר"ל לר' יוחנן:
דתנן הלוקח יין מבין הכותים - עד שלא נאסר יינם וכגון שהיה בדרך או בערב שבת בין השמשות ואינו יכול לתקנו לאלתר:
אומר שני לוגין - תרומה גדולה שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה גדולה ואחר כך עושה ממה שנשתייר מאה מדות מפריש עשרה למעשר ראשון ונשתיירו תשעים מדות ומפריש מהן תשעה למעשר שני:
ומיחל - שיעור זה מיחל למעשר שני שיכול לחללו ושותה והשאר חולין וישתה ממנו לאלתר אלא שיזהר שיותיר בכלי שיעור התרומה והמעשרות דקסבר יש ברירה:
רבי יהודה ור' יוסי ורבי שמעון אוסרין - עד שיפריש ממש דקסברי אין ברירה ואכל כוס וכוס יש לומר שהוא תרומה ומעשר ואפילו מראשון והא דר' יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון קשיא אדרבי עקיבא דמודה שמוציא והולך עד האחרונה דכי היכי דהכא אמר אין ברירה דמן הראשון אמרינן נמי שהוא תרומה ומעשר גבי הקדש נמי אכל פרוטה ופרוטה איכא למימר שהיא הקדש:
אמר ליה סיפא דמתני' - דמודה רבי עקיבא מיירי באומר לא יפטר כיס זה מן ההקדש: