רש"י על דברי הימים ב ט
<< · רש"י על דברי הימים ב · ט · >>
פסוק א
פסוק ב
פסוק ד
"ומושב עבדיו" - שכל אחד ואחד היה מכיר את מקומו כשהיו יושבים על השולחן ורואי פני המלך תדיר לא היה אחד רשאי לישב במקום חבירו כל ימי חייו
"ומעמד משרתיו" - כל אחד ואחד היה מחזיק במעמד שלו ובשירות שלו ולא היה משנה למחר
"ומלבושיהם" - לא כמלבושיהם שהם לבושים היום לובשים למחר
"ומשקיו" - רוב משקיו
"ועליתו" - מסלות עליותיו אשר יעלה עליהם מביתו לבית ה'
"ולא היה עוד בה רוח" - שהיתה סבורה שאין חכמה בכל המלכיות כי אם בארצה וכמו חכמיה כי ארצה במזרח ולפיכך הם חכמים ביותר לפי שמסתכלין במזלות כדאיתא בפרק קמא דראש השנה לדידן מכסי סיהרא י"ח שעות דארץ ישראל במערב בבל וזהו שכתוב ותרב חכמת שלמה מכל חכמת בני קדם שהם היו במזרח כדכתיב ויהי בנסעם מקדם (בראשית י"א) ומכל חכמת מצרים שהיו מכשפים חרטומים ואשפים וחכם היה בטיי"ר כך כתיב בפסיקתא טייר הוא ל' ערבי ובויקרא רבה בפרק בן המצרי כי עוף השמים יוליך את הקול (קוהלת י') זה עורב וחכמת טויאריפסוק ו
פסוק י
פסוק יא
פסוק יב
פסוק יד
פסוק טו
"זהב שחוט" - זהב רך ונוח להרקע מרוב חשיבותו שנטוה כחוט
"שש מאות זהב" - שש מאות זהובים והוא שש מנים שהזהב הוא הדינרפסוק טז
פסוק יז
פסוק יח
פסוק יט
פסוק כא
"וקופים" - (בל"א מע"ר קאטצע"ן)
"ותוכיים" - טווסיןפסוק כב
פסוק כג
פסוק כד
פסוק כה
פסוק כט
פסוק ל
<< · רש"י על דברי הימים ב · ט · >>