רש"י על דברי הימים ב א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


רש"י על דברי הימים ב · א · >>

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויתחזק שלמה וגו'" - מפני שה' אלהיו עמו

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויאמר שלמה לכל ישראל" - ומי הם אותם כל ישראל הם שרי האלפים כדכתיב (לעיל כח) ויקהל דוד את כל שרי ישראל ומה אמר להם שיבאו עמו לבמה אשר בגבעון

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וילכו שלמה וכל הקהל עמו וגו'" - וכן דרך הפסוקים לקצר ויאמר ה' לדג ויקא את יונה אמר לו להקיא ויקא וכן (לעיל כ"א) ויאמר ה' למלאך וישב חרבו אל נדנה

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"שאל מה אתן לך" - בחר ושאל כל מה שתרצה ואני אתן לך

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"עתה ה' אלהים יאמן" - (פראבריט"ש בלע"ז)

"כי אתה המלכתני" - כלומר כיון שהמלכתני על עם רב כזה צריך אני שיהא בי חכמה וכח לצאת לפניהם וללחום מלחמותיהם כענין שנאמר בשמואל (א' ח') ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו והואיל ועלי לשאול מה שבלבי אשאל מה שאני צריך וזה שתתן לי חכמה

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואצאה לפני העם הזה ואבואה" - וגם למלך צריך שיהא לב חכם לידע לשפוט העם ואני נער ורך אפי' אלף אנשים חכמים היה קשה להם לשפוט עם גדול כזה אי אפשר בלא עסקים רבים שבאים לדון ואין לו מתון לעיין בדינם שעוד זה קובל ואינו מפסיק דבריו והנה בא אחר וצועק ומי יוכל לפסוק אלף דינין ביום אחד אם לא חכם ונבון אשר רוח אלהים בו וזה אני שואל שתתן לי חכמה ומדע לשפוט עמך זה הגדול כי זה אני צריך שתתן לי

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"יען אשר היתה זאת עם לבבך" - שאין אדם שואל דבר זה אלא מי שיש יראת שמים בלבו כענין שנאמר ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלהים (שמות י"ח)

"ואת נפש שונאיך" - לנצחם

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"החכמה והמדע נתון לך" - מה ששאלת

"עושר ונכסים וכבוד" - אשר לא שאלת אתן לך

"אשר לא היה כן למלכים אשר לפניך ואחריך לא יהיה" - מוסב על עושר וכבוד אשר לא שאלת כי החכמה שאני נותן לך בה תלוי גם עושר גם כבוד גם אריכות ימים דכתיב (משלי ג') אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד וזהו שכתוב במלכים (א' י"א) ויגדל המלך שלמה מכל מלכי הארץ לעושר ולחכמה וגו'

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויניחם בערי הרכב" - הניח מקצת אותם פרשים ורכב בערי הרכב ועל שם שרוכבי המלך שם היו קוראים אותן העיירות ערי הרכב ומקצתם הניח עמו בירושלים (עיין במלכים א' על פסוק זה מה שפירש"י שם וצריך עיון)

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כאבנים" - מרוב כסף וזהב שהיה לו לא היה מקפיד על נתינת כסף וזהב בכל העיר לעשות שולחנות וכסאות ורבותינו אמרו כאבני עשר וי"א אמות שהיה לו אבני גזית כן עשה מן הכסף

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ומוצא הסוסים אשר לשלמה" - כלומר כל מוצא סוסים אשר לשלמה לא היה כי אם ממצרים

"ומקוא סחרי המלך" - ומקום אסיפת הסוסים במצרים וקורין לה (בל"א שטוטט"ע)