רש"י על בראשית רבה/כו/ו
<< | רש"י על בראשית רבה • פרשה כו | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז •
מהו לא ידון רוחי אר"י בר אלעאי אין הדורות הללו נדונים לפני לעולם. שאינן חיים ליום הדין ואינם נידונין:
בשעה שאני מחזיר רוח לנדנה. לתחית המתים אין אני מחזיר רוחן לנדניהן:
אמר ר' חייא בר אבא אין אני ממלא רוחי בהן. בשעה שאני ממלא רוחי באדם לעתיד:
לפי שבעוה"ז היא נבזקת. מפוזרת באחד מאברים וכו':
לא אוסיף לסגי לסגי. שתי פעמים כתיב לא אוסיף בפסוק אחד לומר לא אוסיף לעשות כן להרבה בני אדם לאבד עולמי בכך אלא אם כן ליחיד או לשנים:
הריני משגשן. כמו ושגשינן שיגוש רב (עיין במתנות כהונה). ס"א משגמן אלו באלו. זה עם זה יתקוטטו יחד ויהרוג איש את חבירו. ע"כ:
אין לך מתחייב באדם אלא אדם כיוצא בו. שיהו תובעים עליו דין שמים אם מזיק את האדם אא"כ הזיק אדם כיוצא בו:
אפילו כלב ואפילו זאב. תובעין עליו דין שמים אם מזיקין לאדם:
אפילו מקל ואפילו רצועה הה"ד כי את עול סבלו ואת נטה שכמו. מכלל שהקב"ה תובע דינו של אדם אפילו מן העצים שמתוך שרואה שהיה לו להקב"ה לתבוע דקיון של ישראל מיד סנחריב ומניח ותובע דין ממטה שכמו ומעול סבלו מכלל שאפילו עצים נותנים דין וחשבון:
מה האדם נותן דין וחשבון. בדין של מעלה כשהזיק אדם אף כל דבר וכו':
ס"א. אף בהמות וחיות דין זה נוהגת בהם שמתחייבים אלו באלו שדין של בהמות נתבע ע"י חיות ודין בהמה דקה על ידי חיה דקה אפילו מקל ואפילו רצועה נפרעין זה מזה:
החתת. כלומר דכית ושברת וזהו דין פרעון המטה והשבירה. ע"כ:
הריני מביא להם מיעוט שנים שקצבתי להם בעולם ואחר כך אני משגמן ביסורין. זה המבול:
ס"א. אין דנין רוחן בעצמן. כלומר אין דנין רוחן בפני עצמן בשגם הוא בשר כלומר מפני שגם הבשר חטא עם הרוח לפיכך איני דן הרוח בפני עצמו אלא שניהם כאחד אני דן לאחר שאני ממלא מיעוט שנים שקצבתי להן בעה"ז ע"כ:
מי גרם להן. לא על ידי שלא שגמתי אותן ביסורין אתמהא:
הדלת הזה מי מעמידו שגמיו. צירי הדלת:
ס"א שגמת. לשון פגם או שמא כמו אותן צירים שהדלת תסוב בהן שהן נחתכים ונפגמים ודמיונם לא שמעתי. ע"כ:
א"ר אלעזר בכל מקום שאין דין. למטה:
יש דין. למעלה:
ס"א בכל מקום וכו'. והכי משמע קרא לא ידון רוחי בשביל שלא היה דין באדם אני עושהו באדם מלמעלה. ע"כ:
רב ביבי בריה דרב אמי אמר בשיטת רבי אליעזר לא ידון רוחי הם לא עשו דין למטה רוחי עושה אותו למעלה אמר ר"מ הן לא עשו מדת הדין למטה אני אעשה מדת הדין למעלה:
ס"א לית דין ולית דיין. ומה שייטיב בעינינו נעשה. והקב"ה משיבן אית דין ואית דיין: