רש"י על במדבר כב ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< רש"י על במדבר • פרק כב >>
ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כח • כט • ל • לב • לג • לד • לה • לו • לז • לט • מ • מא • 


"אל זקני מדין" - והלא מעולם היו שונאים זה את זה שנאמר (בראשית לו) המכה את מדין בשדה מואב שבאו מדין על מואב למלחמה אלא מיראתן של ישראל עשו שלום ביניהם ומה ראה מואב ליטול עצה ממדין כיון שראו את ישראל נוצחים שלא כמנהג העולם אמרו מנהיגם של אלו במדין נתגדל נשאל מהם מה מדתו אמרו לו אין כחו אלא בפיו אמרו אף אנו נבא עליהם באדם שכחו בפיו

"כלחוך השור" - (במדבר רבה) כל מה שהשור מלחך אין בו סימן ברכה

"בעת ההוא" - לא היה ראוי למלכות מנסיכי מדין היה וכיון שמת סיחון מנוהו עליהם לצורך שעה