רש"י מנוקד על המקרא/ספר במדבר/א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

(א) וַיְדַבֵּר – בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ. מִתּוֹךְ חִבָּתָן לְפָנָיו, מוֹנֶה אוֹתָם כָּל שָׁעָה. כְּשֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם, מְנָאָן (שמות יב,לז); וּכְשֶׁנָּפְלוּ בָּעֵגֶל, מְנָאָן, לֵידַע מִנְיַן הַנּוֹתָרִים (שמות לב,לה); כְּשֶׁבָּא לְהַשְׁרוֹת שְׁכִינָתוֹ עֲלֵיהֶם, מְנָאָם. בְּאֶחָד בְּנִיסָן הוּקַם הַמִּשְׁכָּן, וּבְאֶחָד בְּאִיָּר מְנָאָם.

(ב) לְמִשְׁפְּחֹתָם – לֵידַע מִנְיַן כָּל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט.
לְבֵית אֲבֹתָם – מִי שֶׁאָבִיו מִשֵּׁבֶט אֶחָד וְאִמּוֹ מִשֵּׁבֶט אַחֵר, יָקוּם עַל שֵׁבֶט אָבִיו (עיינו ב"ב ק"ט ע"ב).
לְגֻלְגְּלֹתָם – עַל יְדֵי שְׁקָלִים, בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת.

(ג) כָּל יֹצֵא צָבָא – מַגִּיד שֶׁאֵין יוֹצֵא בַּצָּבָא פָּחוֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים.

(ד) וְאִתְּכֶם יִהְיוּ – כְּשֶׁתִּפְקְדוּ אוֹתָם, יִהְיוּ עִמָּכֶם נְשִׂיא כָּל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט.

(טז) אֵלֶּה קְרוּאֵי הָעֵדָה – הַנִּקְרָאִים לְכָל דְּבַר חֲשִׁיבוּת שֶׁבָּעֵדָה.

(יז) אֵת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה – אֶת שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִים הַלָּלוּ.
אֲשֶׁר נִקְּבוּ – לוֹ כָּאן בְּשֵׁמוֹת.

(יח) וַיִּתְיַלְדוּ עַל מִשְׁפְּחֹתָם – הֵבִיאוּ סִפְרֵי יִחוּסֵיהֶם וְעֵדֵי חֶזְקַת לֵדָתָם, כָּל אֶחָד וְאֶחָד, לְהִתְיַחֵס עַל הַשֵּׁבֶט (עיינו ילקוט שמעוני תורה תרפד).

(מט) אַךְ אֶת מַטֵּה לֵוִי לֹא תִפְקֹד – כְּדַאי הוּא לִגְיוֹן שֶׁל מֶלֶךְ לִהְיוֹת נִמְנֶה לְבַדּוֹ. דָּבָר אַחֵר: צָפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁעֲתִידָה לַעֲמֹד גְּזֵרָה עַל כָּל הַנִּמְנִין מִבֶּן עֶשְֹרִים שָׁנָה וָמַעְלָה, שֶׁיָּמוּתוּ בַּמִּדְבָּר; אָמַר: אַל יִהְיוּ אֵלּוּ בִּכְלָל, לְפִי שֶׁהֵם שֶׁלִּי, שֶׁלֹּא טָעוּ בָּעֵגֶל (במ"ר א,יב).

(נ) וְאַתָּה הַפְקֵד אֶת הַלְוִיִּם – כְּתַרְגּוּמוֹ: "מַנִּי", לְשׁוֹן מִנּוּי שְׂרָרָה עַל דָּבָר שֶׁהוּא מְמֻנֶּה עָלָיו, כְּמוֹ: "וְיַפְקֵד הַמֶּלֶךְ פְּקִידִים" (אסתר ב,ג).

(נא) יוֹרִידוּ אֹתוֹ – כְּתַרְגּוּמוֹ: "יְפָרְקוּן"; כְּשֶׁבָּאִין לִסַּע בַּמִּדְבָּר מִמַּסָּע לְמַסָּע, הָיוּ מְפָרְקִין אוֹתוֹ מֵהֲקָמָתוֹ, וְנוֹשְׂאִין אוֹתוֹ עַד מְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁכֹּן שָׁם הֶעָנָן וְיַחֲנוּ שָׁם, וּמְקִימִין אוֹתוֹ.
וְהַזָּר הַקָּרֵב – לַעֲבוֹדָתָם זוֹ.
יוּמָת – בִּידֵי שָׁמַיִם (סנהדרין פ"ד ע"א).

(נב) וְאִישׁ עַל דִּגְלוֹ – כְּמוֹ שֶׁהַדְּגָלִים סְדוּרִים בְּסֵפֶר זֶה, שְׁלֹשָׁה שְׁבָטִים לְכָל דֶּגֶל.

(נג) וְלֹא יִהְיֶה קֶצֶף – אִם תַּעֲשׂוּ כְּמִצְוָתִי, לֹא יִהְיֶה קֶצֶף; וְאִם לָאו, שֶׁיִּכָּנְסוּ זָרִים בַּעֲבוֹדָתָם זוֹ, יִהְיֶה קֶצֶף, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּמַעֲשֵׂה קֹרַח: "כִּי יָצָא הַקֶּצֶף" וְגוֹמֵר (במדבר יז,יא).