רפואה למכה/פתיחתא דאיכה רבתי/לז
ל"ז[עריכה]
אמר ר' לוי לא גלו ישראל עד שכפרו בל"ו כריתות ועשרת הדברות כמנין איכ"ה ישבה בדד.
הנה מנין איכ"ה אינו עולה כ"א ל"ו שהם ל"ו כריתות, ובילקוט מביא א"ר יוחנן ומזכיר ל"ו כריתות ואינו מזכיר י' דברות, ובס' אומר דדריש בד"ד בגי' עשר ונכון הוא. והנה בענין ל"ו כריתות, מלבד בגימטריא אפשר דדריש ישבה בדד, היינו הנפש מהגוף וגם הנפש נכרתה מהרוח והנשמה, וזהו ישבה בדד. וזהו ג"כ היתה כאלמנה, כי בזמן שאין לו לאדם רק נפש בלבד, הנה הוא כאשה אלמנה שמזונותיה ע"י אחרים, וכמו שנפרש בפי' הפסוקים דברי התלמידי האר"י זלה"ה בזה, וכ"ש בהיותה ג"כ נכרתת מן הגוף ע"ד רשעים בחייהם קרויים מתים, ע"ד מ"ש ז"ל. ואם נפרש ישבה בדד על העיר ועל המקדש, הנה כבר ידוע כי ירושלים של מטה הבנויה כעיר שחוברה לה יחדו, ירושלים של מעלה כנגד ירושלים של מטה, ועתה נכרתה וישבה לה בדד, והנה בין שנפרש על כל א' מישראל, וכן אם נפרש על העיר, קשה לו לר' לוי היאך אפשר שישבה לה בדד בלי שום התחברות עם שום דבר, ולזה השיב ואמר לא גלו ישראל, ובזה נפרדו מהקדושה וישבו בדד עד שכפרו בל"ו כריתות, וכיון שכפרו בכלם לא נשאר להם שום התחברות ונפרדה הנפש מהגוף והרוח והנשמה נסתלקו מהנפש וירושלים של מטה משל מעלה, וגם ישראל גלו ונפרדו מארץ הקדושה וגלו ממנה, ועל עברם על י' הדברות כמנין בדד, מלבד מ"ש למעלה בדברי בן עזאי, אפשר עוד לומ' כמ"ש הר"ם קורדוויר"ו זלה"ה בפ' לך לך בענין סנחריב ז"ל, ונק' סנחריב שהיה עושה ריב עם שוכן סנה, דהיינו כלי הקליפות ונשמותיהם הטמאות גוברות עוד ישראל שקבלו התורה מסיני חריב כנודע שהוא הגלה את ישראל מעל אדמתו וכו' עכ"ל. הנה כי ע"י העונות גברה הקליפה עד כי כביכול עשתה ריב עם שוכן סנה והחריב את ישראל שקבלו תורה מסיני, וזה מפני שפגמו בתורה אשר קבלו מסיני שהם י' הדברות, וזהו שאומר שכפרו בל"ו כריתות וי' דברות, ואפשר לומ' שדברי ר' לוי הנה הם מקושרים עם דברי בן עזאי שאמ' למעלה עד שכפרו ביחידו של עולם וכו'. והוסיף ר' לוי עד שכפרו בל"ו כריתות וי' דברות, וזה עפ"י הדרך שפי' דברי בן עזאי בענין המינות, וזה כי בתקוני' תקון י"ח כנז"ל למעלה ממה שנז"ל אז"ל לעילא כתריא"ל לקבל כתר עליון, ומתמן כר"ת לכל אינון דעברין על אורייתא ואינון כתרין תתאין אינון קליפין לי' ספירן וכו' עכ"ל. והנה לעיל פי' דברי בן עזאי עם מ"ש בתיקונים כנז' לעיל לענין מינות שגברה עשר קליפין עד כי אמר לי יאורי ואני עשיתיני. וזה מפני כי שלטו אפי' בכתר שלה ע"י עון המינות כמ"ש, ועתה אמר כי ע"י שכפרו כל"ו כריתות שלטה בהם ההיא קליפה הנק' כתריא"ל שהיא לקבל כתר עליון שהיא הנקודה הפנימית העיקרית שלה כמשז"ל, והנה הסברה נותנת כי בעוד שהאדם פוגם בשאר ספירותיה בלבד עדיין יש לו קצת אחיזה בקדושה, אמנם כשהגיע הפגם גם בנקודה הנז' אז אין לו שום אחיזה בקדושה, ואז ונכרתה הנפש ההיא בעו"ה, וכן ג"כ ע"י שכפרו בי' דברות ופגמו בי"ס הנז' ועי"ז גלו ישראל כנז', והנה במה שפי' יבא על נכון מה שאומר אח"כ במדרש, א"ר ברכיה בשם ר' אבדימי דמן חפה, למלך שהיה לו בן, בזמן שעושה רצונו של אביו היה מלבישו בגדי מלתין, ובזמן שאינו עושה רצונו מלבישו בגדי בדד, כך ישראל כל זמן שהיו עושין רצונו של הב"ה כתי' ואלבישך רקמה. ר' סמאי אמר פרפרין וכו'. וזה כי בנתינת התורה בעת קבלת י' הדברות הלבישם רק מה שהיו ספריים במאד מאד ואפי' גופם נתקדש בקדושה עליונה דומים למה"ש, וכמש"ה אני אמרתי אלקים אתם. וכן אמרו ג"כ בזוהר בכמה מקומות, ולפי מה שפירשתי על פ' לרקמות תובל למלך. כי הכונה כי מלבד שצריך להבין פשטם של ד"ת, צריך עוד לעטרם בחידושים ורמזים יפים, מעשה רוקם עובד ציור, יפורש ג"כ ואלבישך רקמה שנתן כל בשכלם להבין בדברים ולחדש חידושים בד"ת, ואח"כ כשחטאו גלו ונתלבשו בלבושי הקליפות, כידוע כי הדר בח"ל הנה הוא מתלבש בלבושי התמורות, ומטעם זה כשעברו על י' דברות גלו ונתלבשו בלבושי הקליפה בעו"ה, וזה גרם ג"כ שלא יכלו להשכיל ולהבין בד"ת, ועיין בפי' מדרש זה בפ' איכה ישבה בדד לקמן בעו"ה. ואפשר לפרש עם זה מה שאומר הכתוב בס' איוב כי עם אבני השדה בריתך וחית השדה השלימה לך. ופי' המתרגם ארי עם לוחייא דאתייהיבו בפומבי בחקלא קיימך וכנענאה דמתילין לחיות ברא אשלימו עמך, שאילו לא נשברו לוחות ראשונות אשר ניתנו בפרהסיא אין כל אומה ולשון היה שולט בהם ולא היו צריכים כלי זין לכבוש א"י רק הכנעניים היו הולכים להם מעצמם, ועתה שנשברו הוצרכו לכל הדברים שנעשו להלחם עמהם וכמפורסם, ומ"מ בעוד שהיו מקיימים את התורה היתה התורה משתמרת, והוא כמשרז"ל שברתם נעשה קיימו נשמע, ועל זה נאמר והיה בקרבכם אל המלחמה וכו'. ואמר אליהם שמע ישראל וכו'. ואז"ל אפילו אין בידכם אלא זכות שמע ישראל די, ועי"ז היו נוצחים את אויביהם, אמנם כאשר חטאו ועברו ולא שמעו לד"ת, ובפרט על עשרת הדברות אז גברו אומות העולם עד כי הגלו אותם מעל אדמתם, והנה כדי להנצל מכרת אז"ל כי מי שעומד ניעור ואינו ישן לילה א' ועוסק בתורה נחשב לו לכרת א' עכ"ל. והנה אין צריך להאריך במעלת העוסק בתורה בלילה, ובפרט בחצות לילה שהאריכו בזה חז"ל ואמרו כי אז השכינה כנגדו, ועוד הרבה דברים נאמרו בזה ובפרט בס' הזוהר פ' ויקרא על פ' הנה ברכו את ה'. פתח ר' יצחק ההוא מאן דזכי וקם בפלגות ליליא למלעי באורייתא, קב"ה אצית ליה כמה דאוקמוה היושבת בגנים חבירים מקשיבים לקולך השמיעיני, וכל אינון אוכלוסין לעילא וכל בני תושבחתא דמזמרין, כלהו משתככין בגין תושבחתא דאינון דלעאן באורייתא וכו'. וא"כ אעפ"י שכפרו ועברו על ל"ו כריתות ע"י רינה של תורה בלילה ינצל מכרת ונעשה בריה חדשה כמ"ש בזוהר פ' הנ"ל על פ' ולא אמר איה אלוק עושי וכו'. כי אברהם בחוט של חסד וקב"ה וכ"י מתקני ליה ועבדי ליה בכל יומא בריה חדשה, הה"ד אלוק עושי וכו'. והנה כל זה נאמר על הקם בחצות לילה וכ"ש הוא אם יעסוק בתורה כל הלילה, ואעפ"י שבכל הלילות שאדם עוסק בתורה בהן כל הלילה נצול מכרת, ביותר נשתבחה ליל שבועות שאז נתקן כת"ר לז"א ע"י קריאת התורה וכפי הסדר שנהגו, וכ"ש יצורף לזה ג"כ הטבילה עם הכונה שאז"ל, שבזה נתקן ג"כ כתר לנוק' דז"א, כי ע"י תקון הכתר ניצול מכרת, וכמ"ש אותיות דדין כאותיות דדין, ועי"ז הותש כחו של כתריא"ל אשר בקליפה ובזה ניצול מכרת, והנה בסדר הקריאה בליל שבועות נת' בס' מעיין גנים להרמ"ע מפאנו זצ"ל שצריך לקרות כל שיר השירים שהוא בגי' כת"ר חתן עם ג' אותיות שיר או עם התיבות והכולל עכ"ל. ואם כן אעפ"י שעברו על ל"ו כריתות, הנה ע"י רנה של תורה בלילה יתוקן נפשו ושב ורפא לו, ובפרט בליל שבועות כמ"ש, כי אז יחשב לו כאילו קבל תורה מסיני ויכופר לו ג"כ על מ"ש על עשרת הדברות, ויקויים בו מ"ש בזוהר פ' אמור, אחרי שהאריך בשבח הלומדים בליל שבועות, וכן ג"כ בטהרה וטבילה כמו שאמרנו, וכתיב בסופו עלייהו כתי' כי בי חשק ואפלטהו, וכתי' אחלצהו ואשגבהו. והנה דבר פשוט וכלל הוא כי כשמביא איזה פסוק בסוף הענין, בו נרמז כל מה שכתוב למעלה באותו ענין, ולפי דרכנו נדקדק שלא הביא הפ' כסדר, כי מלת אשגבהו שהביא לבסוף הנה הוא בפ' כי בי חשק. אבל אפשר לומ' כי כונתו לומר כי בתחלה הביא ראיה שיפדה אותו מכרת, וזהו כי בי חשק, שלומד תורה בחשק נמרץ ליחדא קב"ה ושכינתיה ולעשות התיקוני' הראויים, ולפי' בשביל זה אפלטהו מיד עונותיו שגרמו כרת בין נפשו לרוחו ונשמתו, וגם נפשו מגופו, שזהו ענין הכרת כמ"ש, וכיון שיציל אותו מיד המקטרגים המבדילים וגורמים לו הכרת כמ"ש, אח"כ אחלצהו מלשון ועצמותך יחליץ, ויהיה פי' אחזיק את גופו ממה שנחלש מחמת הכרת הנזכר, ואח"כ אשגבהו שתעלה נפשו ותתחבר עם רוחו ונשמתו ושלשתם יחד יזכו לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו, ולעלות להר ה' ואז עליו יאמר ה' מי יגור באהלך, כמו שכתוב בזוהר למעלה וכן יהי רצון אמן.