רפואה למכה/פתיחתא דאיכה רבתי/לו
ל"ו
[עריכה]שאלו את בן עזאי א"ל רבינו דרוש לנו דבר א' ממגילת קינות, א"ל לא גלו ישראל עד שכפרו ביחידו של עולם ובי' הדברות ובמילה שניתנה לעשרים דורות ובחמשה ספרי תורה מנין איכה.
אפשר לדקדק מה זו שאלה ולמה בתשובתו א"ל דרשה זו, ולהשיב אפשר לומר שהוא ע"ד מ"ש הרב בעל כלי יקר זלה"ה על פ' ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה, הביא הרב ז"ל הנזכר מ"ש במסכת שבת בענין אותו שבא להתגייר ואמר ע"מ שתלמדני תורה על רגל א', אמר כי לפי הנראה לא היה מהתל היתולים והיה גר צדק אלא היתה כוונתו שילמדהו כלל א' אשר עם אותו כלל יזכור כל התורה כלה, והלל אמר לו דעלך סני לחברך לא תעבד עכ"ל. וכן ג"כ בכאן נוכל לומ' שאלו את בן עזאי רבינו דרוש לנו דבר א' ממגילת קינות, כוונתם היתה לומר שימסור להם כלל א' לדעת על מה נהיתה הרעה הזאת עד כי ירמיהו נתנבא כל הדברים שבאו במגילת קינות, ולזה השיב כי במלת איכ"ה נרמז הכל, וזה כי מגילת איכה נכתבה אחר גמר גזר דין קודם שנחתם כמו שהארכנו בזוהר חדש פ' בלק, וכאשר נאמרה ס' קינות אז נחתם הגזר דין, ולפי' במלת איכה נרמז טעם לכל הדברים שנאמרו אח"כ במגילת קינות, ואפשר ג"כ לומר שהרי מצינו כי כל מגילת קינות אינו אלא קינה על הדברים שאירעו ולא בא מפורש באותו טעם על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת, ולפי' שאלו שידרוש להם דבר א' שיהיה רמוז בתוכו טעם לדברים הנאמרי' במגילה הנז', ואפשר ג"כ שהוא סמוך למ"ש למעלה, ירמיהו ראה אותה בניוולה, למה היה הניוול כ"כ קשה בפעם א', והשיב שהמתין להם עד כי נתמלאה סאתם, וגם זה המתין להם אולי ישובו וכאשר עברו עבירות שמצד בחירתם הרעה לא היה אפשר להם לשוב, אז הביא עליהם הפורענות, וז"ש להם לא גלו ישראל עד שכפרו ביחידו של עולם וכו'. והנה מצינו כי מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל כמ"ש בר"מ פ' וארא ז"ל, וידעתם כי אני ה' אלקיכם וכו'. פקודא דא קדמאה דכל פקודין ראשיתא קדמאה דכל פקודין למנדע ליה לקב"ה בכללא וכו', עד ואלמלא פקודא דא לא הוו ישראל מהימנין בכל אינון ניסין וגבוראן דעבד לון במצרים וכו' עכ"ל. וכן בתחילת נתינת התורה פתח באנכי והיא מ"ע לדעת שיש שם מצוי ראשון כמ"ש הרמב"ם ז"ל, והסברה נותנת שמצוה זו היא עיקר הכל, שאם אינו מאמין מציאות השם ואחדותו נמצא כל עבודתו בטילה, ומהר"ש אלבילדא פי' המאמר הזה בס' דרש משה, ובכלל דבריו אמר כי כוונת המאמר לומר ולתת טעם למה לא הועילו היסורין להציל אותם אח"כ מהרעה הגדולה שבאה עליהם, ואמר כי הטעם הוא כי ע"י היסורין לא שבו מדרכם הרעה, ולפיכך וכו' עכ"ל. והוא ע"ד משז"ל על פ' על מה תכו עוד. הטעם הוא מפני שתוסיפו סרה ואינכם שבים בתשובה, וכן ג"כ בפי' אמר הכתוב והעם לא שב עד המכהו. ולכן בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה רחמנא ליצלן. והנה במה שאמר בן עזאי כנז', יש טעם על מה שכתוב גבי יהויקים, שלא שב בתשובה כאשר שמע את דברי המגלה, כי כיון שלא היה מאמין באלקים לפי' נא' ולא פחדו ולא שתו אל לבם, מפני שננעל בפניהם דרכי התשובה, כי אל מי ישובו והיאך ישובו, והנה יש לשאול כיון שאמר בן עזאי שכפרו ביחידו של עולם, מה נשאר עוד לומר ומה לו לומ' שכפרו בי' דברות וכו'. שהרי אף אם יעשו מצות אינם לש"ש ולא לרצון יהיו, וכפי מה שנר' מדברי ר"מ שהבאנו למעלה, ואם אמרו חמורה ע"ז כי כל המודה בה כאילו כופר בכל התורה כלה, כ"ש הכופר באחדותו ית', וגם בזה נר' שהרגיש מהר"ש אלבילדא זלה"ה והשיב מה שהשיב ע"ש. ומה שנ"ל הוא כי הנה מצינו לרז"ל שאמרו על פ' אוי לרשע רע, וכי יש רשע רע ורשע שאינו רע, אלא רע לשמים ורע לבריות זהו רשע רע, רע לשמים ואינו רע לבריות זהו רשע שאינו רע עכ"ל. והנה מצינו כי בעת נתינת התורה אז"ל בשעה שאמר הקב"ה אנכי ולא יהיה לך, אמרו אומות העולם לכבוד עצמו הוא מדבר, וכששמעו כבד את אביך וכו'. אז ע"ז נאמ' יודוך ה' כל מלכי ארץ וכו'. וכן ג"כ ראש דבריך אמת וכו'. ועתה לא די שכפרו ביחידו של עולם אלא מאסו ג"כ את דבריו וכפרו בדברים שאפי' א"ה מודים אותם ומשבחי' עליהם. וז"ש שכפרו ביחידו של עולם ובי' דברות. ועל כל זה יש להביא ראיה מהרבה פסוקים, כמ"ש כחשו בה' ויאמרו לא הוא. וכן ג"כ הוא אומר בי' הדברות כמ"ש אלה וכחש וגנב ורצח ונאוף. וכן ג"כ הוא אומר ואת שבתותי חללו וכו' אב ואם הקלו בך וכו'. והרבה כאלו, והנה על כל אלו יש לומ' אעפ"י שעברו על כל הדברים האלו מ"מ בענין גופם לא עברו עבירה, וזה ע"ד משז"ל א"ר עולא בשם ר' יהודה בר מספרתא, עכן מושך בערלתו היה, כתי' הכא וגם עברו את בריתי. וכתי' התם את בריתי הפר. פשיטא מהו דתימא במצוה קא פקר, בגופיה לא פקר קמ"ל עכ"ל. ולכן קמ"ל עתה ואמר שעברו ג"כ במצות התלויות בגופם שהוא ברית מילה, וכן הוא אומר ובשר קדש יעברו מעליך. וסוף דבר העולה על הכל, ועל זה נחתם גזר דינם, ועל חמשה חומשי תורה כמש"ה כי מאסו את תורת ה' וכו'. והנה כאשר ניתן טעם למה על דברים אלו גלו, מלבד כי טעמם מבואר ובא ג"כ מפורש בכתוב, אפשר לומ' כי כמו שביציאת מצרים כאשר קבלו אלקותו ית' נגאלו ממצרים ונעשו להם כל אותם הניסים והנפלאות, כמו כן כאשר כפרו באחדותו ואלקותו ית' גלו בעו"ה ואירע להם כל אותם הדברים הרעים, וע"י שכפרו בי' הדברות, כי בשעת קבלתם יודוך ה' כל מלכי ארץ כמ"ש, עתה שכפרו בהם כל רעיה אלו האומות בגדו בה היו לה לאויבים, וע"י ביטול ברית מילה שלטה בהם הערלה ולא יכלו לצאת ממנה ושלטה בהם בגופם בעורם ובבשרם, וע"י ביטול תורה אז אירע להם כמשל המנגן, ואז נסתלקו כל ההארות של הקדושה עד כי לא היה לה מנחם מכל אוהביה וניתנו ביד אויב וניתן לו כח לגזור גזרות רעות ושמדות, וכמ"ש במדרש תני לה בשם ר' שמואל בר נחמני אימתי המלכות גוזרת גזרה ומצלחת, בשעה שמשליכים ד"ת לארץ וכו'. וכבר פירשנו אותו למעלה במקומו, הרחמן יצילנו מהם ומכל רע אכי"ר. ואם נדקדק אומרו עד שכפרו ביחידו של עולם, ולא אמר כפרו בה', וגם לא אמר שבטלו י' דברות וברית מילה וה' ספרי תורה רק אמר יותר מזה, שכפרו בכל אלו ד' דברים ביחודו ית' ועשרת הדברות וברית מילה וחמשה ספרי תורה, יפורש על המינות שגברה בחרבן הבית שני, ויחפאו דברים אשר לא כן על ה' אלקינו ה' אחד, ובטלו עשרת הדברות וכפרו בפירושן, וכן בברית מילה וגם בתורת ה', וזה בתורה אשר בדו מלבם, ועל זה גברו המים הזדוני' וס"מ גבר בקטרוגו, ובזה גבה לבו בקטרוגו באמרו אל אני מושב אלקים ישבתי עד ישקיף וירא ה' משמים, ואך אל שאול יורד וזה יהיה בבי"א. וזה ע"ד מ"ש בתיקוני' תיקון י"ח דף ל"ו ע"א, עם מה שהוסיף והגיה בס' דרך אמת ז"ל, ואתלבש באילין קליפין אחרנין בגין לנטרא לישראל דאינון מתלבשי' באילין קליפין, ודא איהו בכל צרתם לו צר וכו'. וסיים בס' ד"א ז"ל בקדמיתא יהב לון בידא דשליחא דאיהו גבריאל, ולא יהב מזונא לס"מ ומשיריין דיליה אלא ע"י שליחא בגין חובין דישראל אתלבש הוא בהון וכביכול אתי ליה ע"י דקב"ה להאי, אם ישראל אזלין בארח מישר ומקיימין אורייתא ופקודין דיליה, ואם ח"ו לא מקיימין אורייתא ופיקודין דיליה יהיב י' כתרין בידא דס"מ ולא צריך מזונא לא מידא דקב"ה, כ"ש משליחא דיליה ודא לפרעה דאמר לי יאורי ואני עשיתיני, בגין דחזא כתרין נוכראין בידא דס"מ וכו' עד שעתא דפורקנא דיתקיים ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ עכ"ל. וכבר הבאנו אותו למעלה בפ' תנו לה' אלקיכם כבוד. ואפשר כי לסבה זו תקנו ברכת המינים כמ"ש בס' הכונות, שנתקנה כדי לתקן הכתר שלה, שעון המינות כ"כ גדול שגברה כח רשעתם וגרמו פגם עד שם, ואפשר שזהו ג"כ שאז"ל כאן דכלהו י' כתרין נוכראין יהיב בידא דס"מ, עד כי אמר לי יאורי ואני עשיתיני, וע"ז נאמר היו צריה לראש, וכמו שנפרש במקומו. והנה התיקון לזה הוא להעלות את המלכות ועי"ז כשזה קם זה נופל, והנה להעלות את המלכות צריך למסור נפשו על קדוש שמו ית', ובפרט בפ' שמע ישראל, ובזה יהיה תקון על מה שחפאו דברים על ה' אלקינו ה' אחד, וגם בק"ש נרמזו י' דברות, וכמו שנפרש ב' כשושנה בין החוחים, שהוא כנגד פ' קראתי למאהבי. ובק"ש ג"כ נאמר ולא תתורו אחרי לבבכם, שהוא להסיר ערלת הלב, וכ"ש ערלת בשר, וגם נאמר וזכרתם את כל מצותי, שהוא קיום ה' חומשי תורה, וזה נרמז ג"כ בשיר השירים, ע"ד מ"ש בזוהר שיר השירים ז"ל, שיר דא איהו ישראל דממנא בסהדו דיחודא, השירים ה' אלקינו ה', וכלא חד ביחודא חד ואוקימנא יחודא דא, והכא יחודא דעלמין כלהו, אשר לשלמה רזא דאחד וכו'. וכבר פי' דברי הזוהר כנז' לעיל בפ' הוי מגיעי בית בבית. ואותו פי' יצדק ג"כ כאן, כי עי"ז רוח הטומאה יעביר מן הארץ העליונה והתחתונה והאלילים כרות יכרתון בבי"א.