רמב"ן על דברים יא ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

| רמב"ן על דבריםפרק י"א • פסוק ד' |
א • ב • ד • ו • י • יג • טו • יח • כב • כד • כט • לב • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


דברים י"א, ד':

וַאֲשֶׁ֣ר עָשָׂה֩ לְחֵ֨יל מִצְרַ֜יִם לְסוּסָ֣יו וּלְרִכְבּ֗וֹ אֲשֶׁ֨ר הֵצִ֜יף אֶת־מֵ֤י יַם־סוּף֙ עַל־פְּנֵיהֶ֔ם בְּרׇדְפָ֖ם אַחֲרֵיכֶ֑ם וַיְאַבְּדֵ֣ם יְהֹוָ֔ה עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃


"אשר הציף את מי ים סוף וגו' ויאבדם ה' עד היום הזה" - לא הבינותי טעם "עד היום הזה" כי כל המתים בים אבדן עולם הם אובדים ויתכן שהוא חוזר לסוסיו ולרכבו שאבד סוס ורכב ממצרים בכל הדור ההוא כי כל סוס ורכב וכל פרש אשר במצרים הוציא עמו ואבדו כולם והיתה ממלכה שפלה בלא רכב וסוס וחיל ועזוז ואמר ר"א שלא קמו עוד בניהם תחתם להיות כמוהם ר"ל כי השם אבד הרודפים בים ואבד במצרים זרעם ולא נשאר להם שם ושאר כי הם הרשיעו יותר מכל מצרים לרדוף אחרי גאולי השם אבל זה לא נזכר בתורה