רמב"ם על זבחים ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · רמב"ם · על זבחים · ו · >>

זבחים פרק ו[עריכה]

משנה א[עריכה]

כשנצייר המקדש במידות, יתבארו לו מקום המזבח מן העזרה.

ונחלקו שניהן במה שנאמר "וזבחת עליו את עולותיך, ואת שלמיך" (שמות כ, כ). וכבר ידעת כפי מה שנאמר בפרק שלפני זה, שהעולה קדשי קדשים ושחיטתן בצפון, והשלמים קדשים קלים ושחיטתן בכל מקום. רבי יוסי אומר, המזבח כולו כשר לשחיטת עולה ולשחיטת שלמים. ורבי יוסי ברבי יהודה אומר, חציו לעולה וחציו לשלמים.

והמנחה לא סיים לה מקום לקמיצה. ונאמר במנחה "והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו" (ויקרא ו, יא) וגו'. (ונאמר בה עוד "קדש קדשים כחטאת וכאשם" (ויקרא ו, י), ולפיכך היה דינה ודין החטאת והאשם אחד רוצה לומר שאינה נאכלת אלא מבית לעזרה. ואין אוכלין אותה אלא הזכרים בלבד וביום הקרבתה ועד חצות הלילה הסמוך לו כמו שביארנו בפרק אשר לפני זה, ועליה אמר הכתוב "כל זכר בבני אהרן יאכלנה" (ויקרא ו, יא).)

וראוי להזכיר בכאן, שהמזבח אם נפגם ממנו שום דבר, כל הקדשים הנשחטים בעזרה כל זמן שהוא פגום פסולין, לפי שנאמר "וזבחת עליו" (שמות כ, כ), ואין השחיטה על גוף המזבח אבל היא בעזרה, לפיכך רוצה לומר "עליו" כל זמן היותו מצוי שלם. וזהו מה שאמרו "מזבח שנפגם, כל קדשים שנשחטו שם פסולין". וכן הקדשים שיהיו באותה שעה בעזרה אף על פי שלא נשחטו פסולים, שכך עיקר בידינו "קדשים בעלי חיים נדחין". וכן שיורי מנחות אינם נאכלין בעוד המזבח פגום, שנאמר "ואכלוה מצות אצל המזבח" (ויקרא י, יב), רוצה לומר כשהמזבח מצוי שלם כמו שזכרנו. וכן קדשים קלים אינן נאכלין בירושלים אלא כשהמזבח מצוי שלם.

ודע ששחיטת קדשים קלים בהיכל בשעת הדחק מותר, לפי שאמרנו בכל מקום, וכן אכילת קדשי קדשים בהיכל.

והלכה כרבי יוסי:

משנה ב[עריכה]

ההגשות - רוצה לומר [הגשת] המנחה, לפי שנאמר בה "הקרב אותה בני אהרן לפני ה', אל פני המזבח" (ויקרא ו, ז), ואין נכון להיות פני המזבח ופני ה' אלא בקרן מערבית דרומית, כמו שיתבאר לך כשתעיין ריבועו שציירנו בפרק שלפני זה, ונקראת המנחה חטאת לפי שנאמר במנחת חוטא "לא ישים עליה שמן, ולא יתן עליה לבונה, כי חטאת היא" (ויקרא ה, יב), ולפיכך סיימנו מקום חטאת העוף באותו קרן. וכבר ביארנו לך בפרק חמישי ששירי הדם היה שופך אל יסוד דרומי.

ועניין מלמעלן ומלמטן - למעלה מן החוט המפסיק גובה המזבח ושיפולו, כמו שזכרנו בפרק שני.

וניסוך המים - הוא בחג הסוכות, כמו שביארנו בסוף סוכה.

אבל ניסוך היין הוא תמיד כמו שנבאר בתחילת מנחות.

וסיימנו מקום עולת העוף שהוא במזרח המזבח, לפי שהוא קרוב אל מקום שפך הדשן, ושם משליך מוראתו בנוצתה:

משנה ג[עריכה]

כבר ביארתי לך בפרק חמישי, כי בשעה שעולה הכהן למזבח ופונה על ימין הוא מוצא קרן דרומית מזרחית, וסובב על המזבח כולו ואז יגיע לקרן דרומית מערבית, כמו שיתבאר לך מאותה הצורה.

אבל העולה לניסוך המים או היין או עולת העוף כשנצטרך לכך, אף על פי שאמרנו שאלו השלושה צריך שיהיו בקרן דרומית מערבית, אין מטריחין אותו לפנות על ימין ולסבב המזבח כולו, אלא מוליך אותו לאותו הקרן ומקריב שם ונרתע לאחוריו. וטעם זה, כי בשעה שהוא סובב המזבח והמים והיין בידו, אפשר שיתעשנו בעשן המזבח בשעת סובבו ויפסיד ריחו, ואנו צריכין "תמימים יהיו לכם, ונסכיהם" (ויקרא ח, לא) כמו שיתבאר במנחות. וגם כן עולת העוף נחוש שתמות מן העשן:

משנה ד[עריכה]

אמר רחמנא בחטאת העוף "והזה מדם החטאת על קיר המזבח, והנשאר בדם ימצה אל יסוד המזבח" (ויקרא ה, ט), ואמרו "קיר שהשירים שלו מתמצין ליסוד, ואיזה זה קיר התחתון", רוצה לומר החצי התחתון מגובהו של מזבח מתחת החוט עד שימצה הנותר בדם אל יסוד המזבח, ומפני זה היתה חטאת העוף למטה.

וסדר מליקת חטאת העוף הוא, שיאחוז שתי רגליו בשתי אצבעותיו מידו השמאלית, והכנפים בין שתי האצבעות האחרות, והעוף על גב ידו לא שיהיה בפנים על הכף, ומושך צוארו על הבהן כשיעור רוחב שתי אצבעות, ומולק ממול העורף. וזו היא מן העבודות הקשות שבמקדש:

משנה ה[עריכה]

עולת העוף לא ביאר בה הכתוב "ממול עורף", אבל למדנו מליקת העולה ממליקת החטאת.

ולא נאמר בעולת העוף "ימצה אל יסוד", אבל נאמר "ונמצה דמו על קיר המזבח" (ויקרא א, טו) ולא זכר יסוד, על כן יהיה הדם עולת העוף למעלה.

ודע שעולת בהמה דמה למטה, וחטאת בהמה למעלה, לפי שנאמר בה "על קרנות המזבח" כמו שבארנו, וזה על ארבע קרנות כמו שזכרנו. וכל זמן שתהיה חטאת בהמה למעלה תהיה עולת בהמה למטה בהפך מקום, ולמדנו זה מעולת העוף וחטאת העוף לפי שהעולה מיוחסת ליסוד, רוצה לומר מה שנאמר "יסוד מזבח העולה" כמו שזכרנו, והיסוד בתחתית המזבח כמו שיתבאר.

וממה שאמר הכתוב בחטאת העוף "לא יבדיל" (ויקרא א, יז), ידענו שעולת העוף יבדיל, רוצה לומר שחותך הראש ומבדילו בשעת מליקה.

ופירוש ספגו במלח - שיפרוש עליו המלח בידו כמו שמיבש שום דבר בידו, כספוג הים שמנגבין בו.

ומוראה - הוא הזפק שבו המאכל, והוא בעוף כנגד האצטומכא באדם.

ונוצתה - היא הנוצה שעליה, והוא חותך אותה עם העור ונוצה שעליה, והוא דבר תורה:

משנה ו[עריכה]

כבר נודע שרוב הדם הוא בכל הגוף לא בראש, שעיקר הדם הכבד והלב והגידים היוצאין משניהן, והוא מה שאמרו "הדמים בגוף שכיחי", לפיכך סמך על דם הגוף.

וראוי שתדע כי חטאת העוף צריך לחתוך רוב סימן אחד לא פחות מזה, ובעולה רוב שנים לא פחות. ודבר תורה שהחיתוך ממול העורף, כמו שנבאר בתחילת מסכת חולין:

משנה ז[עריכה]

המליקה בעוף היא כמו השחיטה בבהמה, והמיצוי כמו הזריקה. ואין בעוף לא קבלה ולא הילוך, ובאלו שתי העבודות בלבד תפסול בו המחשבה, רוצה לומר מליקה ומיצוי, כמו שיפסל הזבח בארבעה דברים. וזה העניין כולו מבואר כפי העיקרים שבארנו בפרק ראשון ושני. וכשתבין מה שפירשנו בסוף הפרק השני יתבאר לך הכל, לפי שהן אותן המשניות בעצמן. וכפל אותן בכאן פעם שנית בקרבן העוף, להשוות אותו לקרבן בהמה בדיני המחשבה.

ואין הלכה כרבי יהודה: