רלב"ג על משלי כד לא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | רלב"ג על משליפרק כ"ד • פסוק ל"א | >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


משלי כ"ד, ל"א:

וְהִנֵּ֨ה עָ֘לָ֤ה כֻלּ֨וֹ ׀ קִמְּשֹׂנִ֗ים
  כׇּסּ֣וּ פָנָ֣יו חֲרֻלִּ֑ים
    וְגֶ֖דֶר אֲבָנָ֣יו נֶהֱרָֽסָה׃



והנה עלו בו עשבים רעים וקוצים, "וגדר אבניו" שנבנית סביבו לשמור פריו "נהרסה", כי עצלותו לא ישתדל לתקנה. וכן הענין בכרם אדם חסר השכל, שנטעה הש"י לתת פרי הטוב המשמח אלהים ואנשים והוא השכל ההיולאני אשר לו כח להשיג המושכלות, והנה לעצלותו בבקשת החכמה לא עלו לו כי אם דעות כוזבות ומזיקות לאדם בהצלחתו המדעית והמדינית, והוסר הגדר שהיה סביבו בדרך שישאר לו מדרכו לשאר כחות הנפש:  



דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.