רלב"ג על משלי יח ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

"גם מתרפה" - גם מי שהוא מתעצל במלאכתו, באי זו מלאכה שיתעסק בה, הנה הוא חבר לבעל הפח, שיציב משחית ללכוד האנשים. וזה יהיה מצדדים:

  • כי בעל זאת המלאכה יסמוך על שיעשה מלאכתו באמונה, ולא ירגיש במה שיתחדש לו מעצלות הפועל ההוא, כמו שלא ירגיש בפח מי שנלכד בו עד הלכדו.
  • והשני, כי אם עשה המלאכה לעצמו, הנה עצלותו בו יסבב שלא ימצא לו טרפו, ויצטרך להיות בעל משחית בעבור בקשת המזון.
  • והשלישי, כי אם תהיה זאת המלאכה אשר לאדם במה שהוא אדם, והוא השגת המושכלות, הנה עצלותו בה תסבב שילכד השכל בפחי הגוף ובשחיתותיו.

זהו ביאור מה שיראה לנו עתה בזאת הפרשה שהגבלנו ביאוריה.

והנה, התועלות המגיעות ממנה רבים ברבוי הענינים הנכללים בזה, וזה מבואר מאד במאמר מאמר ממנה. ואולם על דרך כלל, הנה הקיף זה החלק על הרחקת:

  • הכסילות
  • והרשע
  • והעצלה
  • והאולת
  • והשקרות
  • והמרמה
  • והשנאה
  • והקפדנות
  • וריבוי הדברים שלא לצורך ותועלת
  • וההצטער
  • והיות בז לדבר
  • ובלתי שומע עצה.

<< · רלב"ג על משלי · יח · ט · >>