רלב"ג על משלי ב יט
<< | רלב"ג על משלי • פרק ב' • פסוק י"ט | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
כׇּל־בָּ֭אֶיהָ לֹ֣א יְשׁוּב֑וּן
וְלֹֽא־יַ֝שִּׂ֗יגוּ אׇרְח֥וֹת חַיִּֽים׃
"כל באיה". כי אין לה בעצמה השארות אחד מהבאים אליה להמשך לפתיותה לא ישוב מהחטאים ההם כי תמיד תתחזק עליו ותמשול בו ותסיתהו לחטא, "ולא ישיגו ארחות חיים" כי ההמשך אל התאוות ימנע האדם מהשתדל במושכלות אשר הדריכ' להשגתם היא דרך החיים, ובזה האופן תהיה התאוה סבה לטעות בעניני התבונה כי היא תמשיך האדם לקיים הדעת אשר לא ינעול הדלת בפניה מהתנהג לפי התאוה. והמשל, כי האיש רב התאוה יבחר לקיים שאין יתברך יודע דבר באלו הענינים השפלים, שאינו משגיח בהם ושאין שם גמול ועונש, ומה שידמה לזה, ממה שלא ימנע האדם מרדוף אחר התאוות. והנה כמו שזכרנו החכמה והתבונה יצילוך מהאשה שזכרנו:
<< · רלב"ג על משלי · ב יט · >>
דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.