רי"ף על הש"ס/פסחים/דף טו עמוד ב

<< · רי"ף על הש"ס · פסחים · דף טו עמוד ב · >>

צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

שעסוקות בבצק אינו בא לידי חימוץ:

אמר רב: קבא מלוגנאה לפיסחא וכן לחלה. והא אנן תנן: חמשת רבעים קמח ועוד חייבין בחלה? הכי קאמר: קבא מלוגנאה קאי כי האי שיעורא. אמר רב יוסף: והני נשי דידן נהוג למיפא קפיזא קפיזא בפיסתא. אמר ליה אביי: מאי דעתיך לחומרא? חומרא דאתי לידי קולא הוא, דקא מפקען ליה מחלה? דעבדן כר' אליעזר, דתניא, ר' אליעזר אומר: אף הרודה ונותן לסל הסל מצרפן לחלה, דכתיב: "והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו" (במדבר טו יט), ואמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כר' אליעזר. אמר ליה: והא איתמר עלה, אמר רבי יהושע בן לוי: לא שאנו אלא ככרות של בבל שנושכות זו את זו, אבל כעכין לא? הא איתמר עלה, אמר ר' חנינא אפילו כעכין:

מתני'

שיאור ישרף והאוכלו פטור, סידוק ישרף והאוכלו חייב כרת. איזהו שיאור? כקרני חגבים, סידוק? שנתערבו סדקיו זה בזה, דברי ר' יהודה. וחכמים אומרים, זה וזה האוכלו חייב כרת, ואיזהו שיאור? כל שהכסיפו פניו כאדם שעמדו שערותיו:

גמ'

הא דתנן: וחכמים אומרים, זה וזה האוכלו חייב כרת, תאני לה בתוספתא בשם ר' מאיר, ואף על פי כן הילכתא כוותיה, משום דתנינן לה במתניתין בלשון חכמים. אמר רבא: מאי טעמא דר' מאיר? אין לך כל סדק וסדק מלמעלה שאין בו כמה סדקין מלמטה:

מתני'

ארבעה

רבנו ניסים (הר"ן)

ליכא למישרי אלא כי האי גונא שכל אחת עסוקה בבצק תדיר ואינו מניחתו כלל ואין הכי נמי דכל שעה שעסוקה בו אינו בא לידי חמוץ וכשאינה עסוקה בה תדיר אי נמי בעסוקה אלא שהוא יותר משיעור עיסה מסתברא דילפינן שיעורא מבצק החרש דאמרינן (דף מו א) אין שם כיוצא בו שיעורו מיל או אפשר דקולא הוא שהקילו בבצק החרש לפי שאינו ממהר להחמיץ ואין למדין ממנו לבצק אחר:

אמר רב קבא מלוגנאה לפסחא: קב של אותו מקום לשין בפסח ולא יותר כדי שיוכל לשמרו מן החמוץ וכן לחלה וכן שיעור כל עיסה של שאר ימות השנה להתחייב בחלה:

ה' רבעים קמח של קבים צפוריים שהם שבעה ועוד מדבריים שזהו העומר שהיתה עיסת מדבר שנאמר בחלה ראשית עריסותיכם כדי עריסותיכם עומר לגולגולת והוא עשירית האיפה והאיפה שלש סאים והסאה ששה קבין מדבריות חשוב עשור שלהן ותמצא שבעה רביעים קמח וביצה וחומש ביצה כיצד חלוק ג' סאין שהן שמונה עשר קבין עשה מהן רבעי קב דהיינו לוגין ותמצא בהן שבעים ושנים טול עשור של שבעים הרי שבעה ושנים הנשארים הרי שתים עשרה בצים טול עשור שלהם הרי ביצה וחומש ביצה הרי שבעה רבעים ועוד שהוא ביצה וחומש ביצה ובירושלמי הוסיפו על המדות שתות מלבר שהוא חומש מלגאו שנתנו שש מן הראשונות בתוך חמש מן האחרונות הרי ששת הראשונים יעשו חמש והרובע וביצה וחומש ביצה הנשארים יעשו רובע שהרובע שש ביצים עשה מהם חמש ביצים גדולים והביצה וחומש ביצה יעשו ביצה גדולה שנתוסף עליו חומש מלגאו דהוא שתות מלבר הרי שש ביצים שהוא רובע קב גדול הרי עומר המדבר שש רבעים ירושלמיות וסאה צפוריות עודפת על ירושלמיות שתות מלבר כדאמרינן בעירובין (דף פג א) הרי עומר שהיה שש רבעים ירושלמיות נכנס בחמש צפוריים רש"י ז"ל לא גריס חמשת רבעים קמח ועוד דהא חמש רבעים מצומצמים הן ור"ת ז"ל אומר דשפיר גרסי' ליה ואתיא כרבי יוסי דאמר התם ומייתינן ליה בפ"ק דשבת (דף טו א) חמשה פטורין חמשה ועוד חייבים ויהיב ר"ת ז"ל טעמא למילתא דלאחר הפרשת חלה בעינן שישאר שיעור עריסותיכם:

קפיזא: שלשה לוגין מאי דעתיך לחומרא שלא יבא לידי חימוץ חומרא דאתי לידי קולא הוא דקא מפקען ליה מחלה ולאו למימרא דבחלת חוצה לארץ קפדינן בהכי אלא שמא יבאו לעשות כן בא"י דכתיב באכלכם מלחם הארץ (במדבר טו) אלמא דזימנין דלא מחייב מעיסה ומיחייב בתר דהוי לחם והיינו ע"י צירוף סל שנושכות זו את זו שהן רחבות כעין שלנו ועגולות ומדביקין זו עם זו אבל כעבין לא שאין מדביקין זו בזו: בגמ' איבעיא לן טבלא שאין לה לבזבז מהו אויר כלי בעינן והא איכא או דילמא תוך כלי בעינן והא ליכא ולא איפשיטא:

מתני' שיאור ישרף והאוכלו פטור: לפי שלא החמיץ כל צרכו:

סידוק ישרף והאוכלו חייב: סידוק כשהוא מחמיץ עושה בו סדקים:

כקרני חגבים סדק לכאן וסדק לכאן:

זה וזה: אפילו כקרני חגבים סידוק הוי דכיון דלמעלה הוי כקרני חגבים בידוע שנתערבו סדקיו מלמטה כדאיתא בגמ':

ואיזהו שיאור: שפטור זה שאין בו סדק:

אלא שהכסיפו פניו כאדם שעמדו שערותיו: מתוך פחד ורתת שפניו מכסיפין ומיהא שמעינן דאף על גב דנוקשה בעיניה בלא כלום אפי' הכי צריך ביעור דאי לא תימא הכי אמאי ישרף וכבר כתבתי זה למעלה והארכתי עוד בחדושי:

מתני' ארבעה עשר שחל להיות בשבת מבערים וכו': ומיהו משיירין מזון שתי סעודות כבר הארכתי בזה בסוף פרק קמא בס"ד:

תרומה

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט