רי"ף על הש"ס/גיטין/דף לה עמוד ב

<< · רי"ף על הש"ס · גיטין · דף לה עמוד ב · >>

צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

ולא תתיחד עמו ואפי' בנה קטן עמה לפי שאינה בושה לשמש כנגדו:

ראוה שנים שנתיחדה עמו צריכה הימנו גט שני אחד אינה צריכה הימנו גט שני אחד בשחרית ואחד בין הערבים זה היה מעשה ואמרו אין מצטרפין:

מתני' ה"ז גיטיך על מנת שתתני לי מאתים זוז הרי זו מגורשת והיא תתן. ע"מ שתתני לי מכאן ועד שלשים יום נתנה לו בתוך שלשים יום מגורשת לאחר שלשים יום אינה מגורשת אמר ר"ש כן גמליאל מעשה בצידן באחד שאמר לאשתו ה"ז גיטיך ע"מ שתתני לי איצטליתי ואבדה איצטליתו אמרו חכמים שתתן לו את דמיה׃ גמ' מאי והיא תתן ר"ה אמר והיא תתן רב יהודה אמר לכשתתן מאי בינייהו איכא בינייהו שנקרע הגט או נאבד לרב הונא דאמר והיא תתן אין צריכה ממנו גט שני לרב יהודה דאמר לכשתתן צריכה ממנו גט שני והלכתא כרב הונא דקי"ל כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דאמי ותניא נמי כוותיה הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי מאתים זוז הרי זו מגורשת ואע"פ שנקרע הגט או אבד ולאחר לא תנשא עד שתתן:

בעא מיניה רב אסי מר' יוחנן הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי מאתים זוז וחזר ואמר מחולין ליך מהו אמר ליה אינה מגורשת דלצעורה קא מיכוון והא לא ציערה ההוא גברא דאמר ליה לאריסיה כולי עלמא דלו תלת דליאתא ואכלי ריבעא ואת דלי ארבעה ואכול תילתא לסוף אתא מיטרא ולא דלה.

אמר רב יוסף הא לא דלה רבה אמר הא לא איצטריך והלכתא כרבה וקשיא לן ההיא דאמר רבא בהשוכר את האומנין האי מאן דאגר אגירי לדוולא ואתא מיטרא פסידא דפועלין ומסתברא לן דשאני אריס מפועל דאריס כשותף דאמי דאי איתניסא ההיא ארעא לא הוה שקיל מידי הילכך כיון דקביל

רבנו ניסים (הר"ן)

דמהיום משמע להו מיום המסירה ופרכינן בגמרא חכמים היינו רבי יוסי ומשנינן דאיכא בינייהו הא דרבי זירא דאמר רבי זירא כל מקום שאמרו חכמים מגורשת ואינה מגורשת בעלה חייב במזונותיה:

ולא תתייחד עמו ואפילו בנה קטן וכו' תוספתא היא זו:

אחד אינה צריכה הימנו גט שני שאפילו קידש ממש בפניו אין חוששין לקדושין שאין דבר שבערוה פחות משנים כדאיתא בפרק האומר דקדושין:

זה היה מעשה ואמרו אין מצטרפין דאע"ג דלגבי ממון קיימא לן בפרק זה בורר דהלואה אחר הלואה והודאה אחר הודאה מצטרפין לגבי אישות דשייך בדיני נפשות בבת אחת בעיא להו:

וכתב הרשב"א זכרונו לברכה ומסתברא כגון שראה הוא את העדים אבל ראו אותו שנים מן החלון והם רואין ואינן נראין לו אינה צריכה ממנו גט שני לפי שאדם יודע שהמקדש בינו לבין עצמו שלא בפני עדים אע"פ ששניהם מודים אינה מקודשת הלכך כשבעל זה לא לשם קדושין בעל אלא לזנות בעלמא:

מתני' נתנה לו בתוך שלשים יום מגורשת לאחר שלשים יום אינה מגורשת בגמ' פריך פשיטא ומפרקינן מהו דתימא קפידא לא הוי כדי לזרזה אתי קא משמע לן:

אמר רבן שמעון בן גמליאל מעשה בצידן וכו' בגמרא פרכינן מאן תנא דקתני מעשה כלומר שאין דרך התנא לשנות מעשה אלא לראיה ומפרקינן חסורי מיחסרא והכי קתני אם אמר לה על מנת שתתני לי אצטליתי ואבדה אצטליתו אצטלית דוקא קאמר לה רשבג"א תתן את דמיה ואמר רבן שמעון בן גמליאל מעשה בצידן וכו' וכי תימא ולמה הוצרך לחסר דפליגי רבנן עליה דרשב"ג תירץ ר"ח ז"ל קבלה היתה בידם דפליגי [רבנן] ושהלכה כמותם כדאמרינן בגמרא עוד יש לומר דאי לא הוו פליגי רבנן עליה דרשב"ג לא הוה שייך למיתני אמר רבן שמעון בן גמליאל מעשה בצידן אלא הכי הוה תני תתן את דמיה דברי רבן שמעון בן גמליאל ומעשה בצידן וכו' ומדתנן במתניתין אמר רבן שמעון בן גמליאל משמע להו דפליג אדרבנן:

גמרא רב הונא אמר והיא תתן תנאה בעלמא הוי וכי מקיימא ליה איגלי מילתא דמשעת נתינה הוי גיטא דכל על מנת כמעכשיו הוא:

ולאחר לא תנשא עד שתתן מכאן נראה שכל אשה המתגרשת תנאי אין מתירין אותה לינשא עד שתקיים תנאה והכי נמי משמע לקמן בפרק המגרש דאמרינן על מנת שתבעל לפלוני נתקיים התנאי הרי זה גט על מנת שלא תבעלי לאבא ולאביך אין חוששין שמא נבעלה להם כלומר שמא תבעל להם וןמותרת לינשא מיד אלמא ברישא עד שיתקיים התנאי אין מתירין אותה לינשא וגדולה מכולן אמרו לקמן בסוף פירקין גבי מעכשיו אם לא באתי מכאן עד יב"ח ומת דלא שריא לה אלא לאחר יב"ח דמקיים תנאה ואע"פ שאין לחוש שמא יתבטל התנאי שהרי מת ושוב לא יבא ואיכא למידק דבפרק המגרש מקשינן אי הכי כולהו תנאין דעלמא לא תנסוב דלמא לא מקיים תנאה ונמצא גט בטל ובניה ממזרין דאלמא בכל תנאי מותרת לינשא ואין חוששין שמא [לא] יתקיים התנאי יש לומר אינו דומה תנאי שהוא בשב ואל תעשה לתנאי שיש בו קום עשה שכל תנאי שהוא בשב ואל תעשה כגון שלא תנשא לפלוני ושלא תשתי יין מתירין אותה לינשא מיד ואין חוששין שמא תעבור על תנאה ומשום הכי פרכינן בפרק המגרש אי הכי בכולהו תנאין דעלמא לא תנסוב דאלמא שריא לאינסובי משום דהתם אתנאי שהוא בשב ואל תעשה קיימי אבל תנאה שהוא בקום עשה כגון שתתי לי מאתים זוז ושתבעלי או שתנשא לאיש פלוני או שתשתי יין חוששין שמא לא תתקיים התנאי וכן כל תנאי שברשת אחרים בין שהוא [בקום עשה בין שהוא] בביטול חוששין לו כגון אם לא באתי מכאן ועד יב"ח חוששין שמא יבא ואפילו מת נמי גזרינן ואחרים מחמירין ואומרים שאפי' בתנאי שהוא תלוי בה ואפי' שהוא שב ואל תעשה אסורה לינשא עד שיתקיים התנאי כגון ע"מ שלא תשתי יין עד ל"י שאין מתירין אותה עד שיעברו עליה שלשים יום ודפרכינן בפרק המגרש אי הכי בכולהו תנאין דעלמא נמי לא תנסוב נהי דודאי אסורה לינשא עד שלא יהא אפשר לתנאי שיתבטל אפילו הכי צריך לומר שאפטילו בקיום התנאי לא תנסוב לפי שכיון שבשעת נתינת הגט היה ראוי לחוש לביטולו נמצא שאין זה כריתות ופרכינן הכי לר"ע דחייש התם כה"ג ואחרים מקילין בה ואומרים שכל תנאי שהוא בידה בין שהוא בשב וא"ת בין יש בו קום עשה כגון ע"מ שתשתי יין וע"מ שלא תשתי מותרת לינשא מיד והכי מוכחא בפ' המגרש גבי ע"מ שתנשאי לפלוני דבעי' למימר התם דשריא לינשא לאחר ופרכי' והא לא איקיים תנאה ובטל הגט וכ"ת אפשר דמינסבא לאחר היום ומגרשה למחר אטו בדידה קאי לאיגרושי דאלמא אי הוה קאי בדידה היתה מותרת לינשא ולא היינו חוששין שמא לא תתקיים תנאה והיינו נמי דאמרינן הם אטו בדידה קאי קיומי לתנאי דאי בעי מבריז נפשיה בסילוא ולא נאים וכו' אלמא כל שבידו אין חוששין לו וכי תימא אם כן היכי אמרינן הכא דלאחר לא תנשא עד שתתן היינו טעמא לפי שהוא תנאי שתלוי בדעת אחרים דשמא ילך לו הבעל למדינת הים ונתינה בע"כ שלא בפניו לא שמה נתינה כמו שנתבאר לפנינו בס"ד וכל שהדבר תלוי ברשות אחרים חוששין לו שהרי באם לא באתי מכאן ועד יב"ח אפי' מת גזרינן אבל בתנאי שבידה אין חוששין שמא לא תקיימנו ואפי' הוא בקום עשה וזהו דעת הר"ם במז"ל בפרק שמיני מהל' גירושין שכתב ויש לה לינשא לכתחלה ואע"פ שעדיין לא נתקיים התנאי ואין חוששין שמא לא יתקיים הואיל והיה התנאי במעכשיו או בעל מנת והמחוור שבדברים אלו דבתנאי שבידה והוא בשב ואל תעשה לא חיישינן שמא תעבור עליו אבל אם הוא בקום עשה חוששין שמא לא תקיימנו וכל תנאי שהוא תלוי באחרים בין שיש בו קום עשה בין שהוא שב ואל תעשה חוששין שמא לא יתקיים ולפ"ז ממשע דהאומר לחבירו הרי אני נותן לך כך וכך על מנת שתעשה דבר פלוני על המקבל להביא ראיה שקיים תנאו אבל אמר על מנת שלא תעשה על הנותר להביא ראיה שביטל תנאו ודאמרינן דהיכא שנתקרע הגט או שאבד דמגורשת היינו דוקא בע"מ משום דכאומר מעכשיו דמי אבל באם כיון שאין הגט חל אלא בשעה שהתנאי מתקיים משמע שאם נתקרע קודם לכן אינה מגורשת כלל ואפילו נשאת תצא ויש לתמוה על הר"ם במז"ל שכתב בפרק הנזכר שאם נשרף הגט או שאבד קודם שנתקיים התנאי שהוא באם אינה מגורשת ולכתחלה לא תנשא ואם נשאת לא תצא וכבר השיגו ה"ר משה הכהן זכרונו לברכה:

בעא מיניה ר' אסי מרבי יוחנן וכו' וחזר ואמר מחולין לך מהו מי הוי הך מחילה קיום תנאי כאילו נתנתן לו או לא אמר ליה אינה מגורשת דלצעורה קא מכוין והא לא ציערה כלומר דאף על גב דבנדרים אמרינן האומר קונם שאי אתה [נהנה לי אם אי אתה] נותן לבני כור א' של חטים וב' חביות של יין שיכול להתיר את נדרו שלא ע"פ חכם ואומר הרי אני כאילו התקבלתי דאלמא מחילה מהניא בקבלה הכא שאני משום דלצעורה איכוון:

ההוא גברא דא"ל לאריסיה כ"ע דלו תלת דלואתא כל שאר האריסין של מקום זה משקין את התבואה שלש פעמים בשנה:

ושקלי רבעא ומנהג האריסים ליטול רביע התבואה בשביל טורח חרישה וזרע וניכוש והשקאה וכל צרכי השדה:

את דלי ארבעה השקה השדה ד"פ:

אתא מטרא סמוך להשקאה רביעית:

הא לא דלה ולא שקיל אלא ריבעא כמנהג המקום:

הא לא איצטריך למדלי ומזלו גרם:

וקשיא לן וכו' וכמו שכתוב בהלכות [וכן תי' בתוספות] אבל הראב"ד זכרונו לברכה כתב דלאו דוקא אריס שאפי' קבלן נמי כך הוא דינו שאם קבל קמה לקצור וקצר חציה ובאו אחרים [וגמרוה] או נמלים

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט