רי"ף על הש"ס/בבא קמא/דף ל עמוד א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

 

פרק ז

אשה חופפת וטובלת. ושיהו רוכלין מחזרין בעיירות. ותיקן טבילה לבעלי קריין:

שיהו קוראין במנחה בשבת משום יושבי קרנות:

ושיהו קוראין בתורה בשני ובחמישי דמעיקרא הוה מתקנא תלתא גברי תלתא תלתא פסוקי דתנן (שמות טו כב) וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים דורשי רשומות אמרו אין מים אלא תורה שנאמר (ישעיהו נה א) הוי כל צמא לכו למים כיון שהלכו ג' ימים בלא תורה עמדו ותקנו להם נביאים שביניהן שיהו קורין בשבת ומפסיקין באחד בשבת וקורין בב' ומפסיקין ג' וד' וקורין בחמישי ומפסיקין בע"ש כדי שלא ילכו שלשה ימים בלא תורה ועזרא תקן תלתא גברי עשרה פסוקים כנגד עשרה בטלנין. ודנין בשני ובחמישי דשכיחי דאתו למיקרי בסיפר':

ושיהו מכבסין בחמישי משום כבוד שבת. ושיהו אוכלין שום בע"ש משום עונה דכתיב (תהלים א ג) אשר פריו יתן בעתו ואמר רב יהודה זה המשמש מטתו מערב שבת לערב שבת:

ושתהא אשה משכמת ואופה כדי שתהא פת מצויה לעניים:

ושתהא אשה חוגרת בסינר משום צניעותא:

(דף פב.) ושיהו רוכלין מחזרין בעיירות משום תכשיטי נשים שלא יתגנו על בעליהן:

לא (דף פג.) יגדל אדם את הכלב אלא אם כן היה קשור בשלשלת אבל מגדל הוא בעיר הסמוכה לספר ביום קושרו ובלילה מתירו:

סליקו להו פרק מרובה 

פרק ח

(דף פג:) החובל בחבירו חייב בחמשה דברים בנזק בצער בריפוי בשבת בבושת בנזק כיצד סימא את עינו קטע את ידו שיבר את רגלו רואין בכאילו הוא עבד נמכר בשוק כמה היה יפה וכמה הוא יפה צער כוואו בשפוד או במסמר ואפילו על צפרניו מקום שאין עושה חבורה אומדים כמה אדם כיוצא בזה רוצה ליטול ולהיות מצטער כך ריפוי הכהו חייב לרפאותו עלו בו צמחים מחמת מכה חייב ושלא מחמת מכה פטור חיתה ונסתרה חייב לרפאותו חיתה כל צורכה אין חייב לרפאותה:

גמ' ירושל' תני החובל בחברו ה' נותן לו ה' ד' נותן לו ד' שלשה נותן לו שלשה שנים נותן לו שנים אחת נותן לו אחת וה"ד הכהו על ידו וקטעה נותן לו ה' נזק צער ריפוי שבת בושת הכהו על ידו וצמתה נותן לו ארבעה צער ריפוי שבת בושת הכהו על ראשו וצבתה נותן לו ג' צער ריפוי בושת הכהו במקום שאינו נראה נותן לו שנים צער ריפוי הכהו בטימוס שבידו נותן לו א' בושת:

(דף פד.) ההוא תורא דאלס ידא דינוקא אתא לקמיה דרבא אמר להו זילו שיימוהו כעבדא אמרו ליה רבנן והא מר הוא דאמר כל הנישום כעבד אין גובין אותו בבבל אמר להו נפקא מינה דאי תפס רבא לטעמיה דאמר רבא נזקי שור בשור ונזקי שור באדם גובין אותו בבבל נזקי אדם באדם

 

נימוקי יוסף

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

נימוקי יוסף על הרי"ף