רי"ף על הש"ס/בבא קמא/דף כא עמוד ב
בדיני:
מתני' שור שהיה מתכוין לחבירו והכה את האשה ויצאו ילדיה פטור מדמי ולדות אדם שהיה מתכוין לחברו והכה את האשה ויצאו ילדיה משלם דמי ולדות:
כיצד משלם דמי ולדות שמין את האשה כמה היתה יפה עד שלא ילדה וכמה היא יפה משילדה אמר רבי שמעון בן גמליאל (דף מט.) אם כן משהאשה יולדת משבחת אלא שמין את הולדות כמה הן יפין ונותנין לבעל ואם אין לה בעל נותנין ליורשיו היתה שפחה ונשתחררה או גיורת פטור:
גמ' שור שהיה מתכוין וכו':
טעמא דנתכוין לחבירו הא נתכוין לאשה גופה משלם דמי ולדות לימא תהוי תיובתיה דרב אדא בר אהבה דאמר שוורים כי נתכוונו לאשה פטורין מדמי ולדות אמר לך רב אדא בר אהבה הוא הדין דאפילו נתכוונו לאשה עצמה פטורין מדמי ולדות והאי דקתני שור שהיה מתכוין לחברו איידי דבעא מיתנא סיפא אדם שהיה מתכוין לחבירו דהכי כתיב קרא תנא רישא נמי שור שהיה מתכוין לחבירו וקי"ל כרב אדא בר אהבה חדא דכי (דף מב.) אתא רב חגא מדרומא אייתי מתניתא בידיה כותיה ועוד דהא רב פפא כותיה שייכא דאמר רב פפא (דף מט.) שור שנגח את השפחה ויצאו ילדיה משלם דמי ולדות מ"ט חמרא מעברתא הוא דאזיק דאמר קרא (בראשית כ״ב:ה׳)שבו לכם פה עם החמור עם הדומ' לחמור:
(דף מט:) מתני' החופר בור ברה"י ופתחו לרה"ר ברה"ר ופתחו לרה"י ברה"י ופתחו לרשות היחיד אחר חייב דף נ:
החופר בור ברה"ר ונפל לתוכו שור או חמור ומת חייב אחד החופר בור שיח ומערה חריצין ונעיצין א"כ למה נאמר בור אלא מה בור שהוא כדי להמית י' טפחים אף כל דבר שהוא כדי להמית עשרה טפחים היו פחותין מי' טפחים ונפל לתוכן שור או חמור ומת פטור ואם הוזק בהן חייב:
גמ' (דף מט:) ת"ר החופר בור ברשות היחיד ופתחו לרה"ר חייב וזה הוא בור האמור בתורה דברי רבי ישמעאל ר' עקיבא אומר הפקיד רשותו ולא הפקיר בורו זהו בור האמור בתורה אמר רבה בבור ברשות הרבים כולי עלמא לא פליגי דחייב מ"ט דאמר קרא (שמות כא)כי יפתח וכי יכרה אם על פותח חייב על כורה לא כל שכן אלא שעל עסקי פתיחה באה לו ועל עסקי כריה באה לו לא נחלקו אלא (דף נ.) בבור שברשותו רבי עקיבא סבר בעל הבור ישלם אמר רחמנא מה דאית ליה בעלים עסקינן ורבי ישמעאל סבר מאי בעל הבור בעל תקלה ורב יוסף אמר בבור ברשות היחיד כולי עלמא לא פליגי דחייב וכו'. והלכתא כרבה דקיימא לן (בבא בתרא קיד.) דכל רבה ורב יוסף הלכתא כרבה בר משדה קנין ומחצה וקיימא לן (עירובין מו:) הלכתא כרבי עקיבא מחבירו הלכך ל"ש בור ברה"ר ול"ש בור ברשות היחיד אם הפקיר רשותו ולא הפקיר בורו חייב:
ת"ר חפר ופתח ומסר לרבים פטור חפר ופתח ולא מסר לרבים חייב וכך היה מנהגו של נחוניא חופר שיחין שהיה חופר ופותח ומוסר לרבים וכשבא הדבר אצל
נימוקי יוסף
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
רש"י (ליקוטים)
המאור הגדול
השגות הראב"ד
מלחמות ה' (לרמב"ן)
שלטי הגיבורים
חידושי אנשי שם
הגהות והערות
עין משפט
הגהות הב"ח
הגהות הב"ח על הרי"ף (בעל ה"בית חדש" על הטור)
הגהות חו"י
הגהות חו"י על הרי"ף (חוות יאיר)
הגהות מא"י
הגהות מא"י על הרי"ף (מעשה אילפס)