רד"ק על תהלים טו ב
| רד"ק על תהלים • פרק ט"ו • פסוק ב' |
• ב •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
הוֹלֵ֣ךְ תָּ֭מִים וּפֹעֵ֥ל צֶ֑דֶק
וְדֹבֵ֥ר אֱ֝מֶ֗ת בִּלְבָבֽוֹ׃
"הולך תמים". אם "תמים" הוא תאר, רצונו לומר: הולך בדרך תמים, כמו הלך בדרך תמים הוא ישרתני (מזמור קא, ו), ואם הוא שם, כמו אם באמת ובתמים (שופטים ט, טז), רצונו לומר: הולך בתמימות, כמו ואני בתומי אלך (מזמור כו, יא), והענין אחד. והתמים הוא מי שיתעסק בעניני העולם הזה בדרך תמימות, שלא יעמיק במחשבתו בתחבולות העולם. "ופעל צדק", שכל מעשיו יעשה בצדק. ותורת האדם, עשה ולא תעשה הם על שלשה פנים, האחד במעשה, והאחד בלשון, והאחד בלב. והנה זכר המעשה, "ודבר אמת בלבבו", וזהו הלשון והלב. אמר: שהוא דובר אמת, לעולם לא ימצא שקר בדבריו. והאמת שידבר בפיו הוא בלבבו, כי אינו אומר אחד בפה ואחד בלב. וכמו שדברי פיו אמת כן הן מחשבות לבבו. ויכלל גם כן בזה שאמר: "ודבר אמת בלבבו," שיקיים מה שמחשב בלבבו לעשות טובה, וזה בענין משא ומתן. כלומר: אין צריך לומר כי מה שמדבר בפיו מקים, אלא אפילו מה שחושב מקים, וישים אמת מחשבתו. ויכלול בו גם כן גודל מציאות האל ויחודו שהוא אמת, ודובר אותו בפיו, וחושב אותו בלבבו להבינו על דרך המופת כמו שתורה אותו החכמה: