רבינו שמשון על כלים טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · רבינו שמשון · על כלים · טו · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א[עריכה]

כלי עץ. משנה זו שנויה לעיל פ"ב ושם פירשתי וקשה תנינא חדא זימנא ושמא התם עיקר והדר תנייה הכא לאורייי לן בדין כלי עץ וכלי עור דאיירי בהו הנך תרי פרקי:

קש. זנבות שבלין:

ובור ספינה אלכסנדריא. ספינה גדולה שפורשין בה לים הגדול ומי הים מלוחים ועושין כלי גדול כמו בור ונותנין לתוכו מים יפים:

לח. אין בו גודש:

שהם כורים ביבש. ששים סאה שהגודש מחזיק שליש כדאיתא בסוף פרק במה מדליקין (דף לה.) בכלים העשוין כים שעשה שלמה גובהו כחצי ארכו והם עגולים ובפ"ק דעירובין (דף יד:) פריך גבי ים שעשה שלמה אלפים בת יכיל וכתיב מחזיק שלשת אלפים בת יכיל ומשני ההיא לגודשא:

טהורין. דאתקש כלי עץ לשק דמיטלטל מלא וריקם וזה אינו מיטלטל מלא דגדול יותר מדאי ואם יטלטלוהו ישבר בידיהם:

דרדור עגלה. פי' גאון וכן ערוך חבית של עץ עגולה עשויה לוחות לוחות ואע"פ שהיא גדולה כיון שהוא לעגלה מיטלטלת מליאה וריקנית:

קסתות. אית דגרסי קנתות ואית דגרסי קסטות ופי' בערוך היא לגין ובלשון ישמעאל קס"ט והוא עשוי מכל דבר בין מחרס בין ממתכת בין מעץ בין מזכוכית והגאון פי' כדאמרי' בפ' אין מעמידין (דף לד:) קסטא דמורייתא בלומא קיסטא דחמרא בארבעה לומי:

עריבת העבדנים. פי' גאון כלי עץ כמין ספינה והיא לעבודת הבורסי:

אף על פי שמקבלין. מ' סאה טמאין כדמפ' שאין מיטלטלין אלא במה שבתוכן כשהן מלאין דאורחייהו לטלטולי עריבת בעל הבית טמאה לר"מ דר"מ טהורין קחשיב למימרא דהני דוקא טהורים הא שאר טמאין לר' יהודה טהורה דרבי יהודה טמאין קא חשיב למימרא דהני דוקא טמאין הא שאר טהורין:

תניא בת"כ בפרשה ויהי ביום השמיני כלי עץ יכול אף השידה התיבה והמגדל כוורת הקש. כוורת הקנים בור ספינה אלכסנדרית שיש להן שוליים שמחזיקין מ' סאה בלח שהן כוריים ביבש ת"ל מכלי עץ ולא כל כלי עץ יכול שאני מוציא דרדור עגלה וקסתות מלכים עריבת העבדן בור ספינה קטנה וארון ת"ל כל כלי עץ ריבה מה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו אחר שריבה הכתוב ומיעט ת"ל שק מה שק מיוחד שהוא מיטלטל במילואו אף אני ארבה דרדור עגלה וקסתות מלכים ועריבת העבדן ובור ספינה קטנה וארון שהן מטלטלים במילואם ומוציא אני את התיבה ואת השידה ואת המגדל וכוורת הקש וכוורת הקנים ובור ספינה אלכסנדרית שיש להם שולים והן מחזיקים מ' סאה בלח שהן כורים ביבש שאינן מיטלטלין במילואן ר"מ אומר כל שמנו חכמים לטהרה טהור והשאר טמא ר' יהודה אומר כל שמנו חכמים לטומאה טמא והשאר טהור אין בין דברי ר"מ לדברי ר' יהודה אלא עריבת בעל הבית ר' נחמיה אומר קופות גדולות והסאין הגדולים שיש שמחזיקים מ' סאה בלח שהן כורים ביבש הרי אלו טמאין אע"פ שהן מיטלטלין במילואן מטלטלים במשתייר מהן.

תני"א בתוספ' [ב"מ פ"ה] וכמה הן אמה על אמה ברום ג' אמות שהן ישנן שש מאות וארבעים ושמונה טפחים וראייה לדבר במדת השולחן ורבי יוסי [אומר] בים שעשה שלמה הוא אומר מחזיק בתים ג' אלפים יכיל ובמקום אחר הוא אומר אלפים בת יכיל א"א לומר אלפים שכבר נאמר ג' אלפים וא"א לומר ג' אלפים שכבר נאמר אלפים אמור מעתה אלפים בלח שהם ג' אלפים ביבש:

משנה ב[עריכה]

ארובות. פי' בערוך עריבות של נחתומים שלשים שם הלחם עוד פי' ל"א ארוכות בכ"ף לוחים ארוכים שמקריבין עליהן לחם. עוד פי' לשון אחר עריכות שמעריכין עליו לחם:

של בעלי בתים. לא מייחדי לכלי עד שיסרק או יכרכם אבל של נחתום אע"פ שלא סירק ולא כרכם:

סירקן. פי' בערוך יפם בסירקון והוא הששר כדכתיב (יחזקאל כג) חקוקים בששר (ירמיה כב) ומשוח בששר:

כרכמן. בערוך חיבר כמו הא דתניא בספ"ק דחולין (דף כה.) לשבץ לגרר ולכרכם ובספרים שלנו כתיב ולכרכב. והגאון פי' שייפה אותן הכלים בכרכום דהיינו כרכומא רישקא בלשון ישמעאל זעפר"ן:

רבי אליעזר מטהר. בפ' המוכר את הבית (דף סו:) מוקי לה אף בדף של מתכת ומטהר משום דקבעו בכותל:

סרוד. הוא סריד דתנן לעיל בכמה דוכתי ופי' הגאון כמין עריבה שהיא לתשמיש הנחתום ללוש ועל שם שעשוייה לתשמיש נקראת סרוד כדכתיב (שמות לא) בגדי השרד ומתרגמינן לבושי שימושא:

גפפו. לסרוד של בעלי בתים עשה לו מסגרת סביב:

אם התקינו להיות קורץ. אע"פ שלא גפפו קורץ עורך עליו לחם ויש אומרים לחתוך עליו בצק מלשון (איוב לג) מחומר קורצתי:

מערוך. פי' גאון וכן בערוך עץ ארכו אמה ומרדדים בו את הרקיקין. תניא בתוספ' [ב"מ פ"ה] מפני מה ארובות של נחתומין טמאות מפני שהן מיוחדין לכלי ושל בע"ב טהורות עד שייחדם לכלי רבי שמעון אומר מפני מה סרוד של נחתומין הפרוס טמא מפני שהוא קורץ עליו ומביא מקרצות לתנור ושל בעלי בתים אם התקינו להיות קורץ ומוליך עליו מקרצות לתנור טמא:

משנה ג[עריכה]

ים נפה. פי' גאון וכן ערוך נפה ארוגה של שיער שמוציאה קמח בלי סובין נקראת ים שסביבותיו זר של עץ כמו שסביבות הים יבשה:

גדלת. האשה שגודלת שיער לנשים: תניא בתוספ' [שם] מפני מה נפה של סלתים טמא מפני שהוא מחזירו לכלי ושל בעלי בתים טהור עד שיחזירו לכלי רבי שמעון בן יהודה אומר משום ר' שמעון אף של סלתים טהור עד שיחזירו לכלי:

משנה ד[עריכה]

טמאים. דהוו חיבור:

כברת גרנות. נקבים רחבים ועשויה להוציא החטים ולעכב המוץ ומניחין הכברה על גבי שני עצים ומנהלים וכשנלאין מכניסין את ידיהם בתלוי שלה ומנהלין והיינו דקתני שמסייעין בשעת המלאכה:

מקל הבלשים. פי' גאון אלו שמחפשין במקל לראות מה בתוך הכלי והוא כעין שפוד ובעלי המכס יש להן עבדים שממשמשים במקל לידע מה בתוך השק ויחפש (בראשית לא) מתרגם ובלש ובפ"ק דמדות פשפש קטן היה לו שבו נכנסין לבלוש את העזרה:

תניא בתוספתא [שם] כל התלויין הנקובין חיבור ור' יוחנן בן נורי אומר אף הסרקין מוסף עליהן תלוי זיני וספטני מפני שהן מסייעין בשעת מלאכה תלוי בית הלגינין ובית הכוסות התפור טמא קשור וענוב טהור רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר כל התלוים טמאים לא טהרו אלא תלוי נפה וכברה של בעל הבית בזמן שהוא משל שני ראשין מצד אחד:

משנה ה[עריכה]

רחת. כדכתיב (ישעיה ל) ברחת ובמזרה. של גרוסות יש לה בית קיבול שמכניסין בהם לריחים ושל גיתות להשליך חוץ מן הגת:

משנה ו[עריכה]

נבלי. כמו (תהלים לג) בכנור בנבל:

השרה. כמו השירה שעשוי לשורר בו וטמא מדרבנן ועל של מקדש לא גזור כי היכי דלא גזור אמשקה בית מטבחיא:

כל המשקים טמאים. פלוגתא היא בפ"ק דפסחים (טז.) אי מדאוריי' אי מדרבנן ואפי' למ"ד טומאת משקין דאוריי' קאמר התם (דף יז:) רב פפא דמשקה בית מטבחייא הילכתא גמירי לה ונראו דבריו:

כל הספרים מטמאין את הידים. מדרבנן משום דרבי פרנך כדאמרינן בפ"ק דשבת (דף יד.) ובספר עזרה לא גזור וי"א ספר שכתב עזרא:

המרכוף. פי' גאון וכן ערוך שמצאו תלמוד כלים בארץ (צ"ל רומא וכ"ה בפי' רב האי גאון) רווחה ומצאו בו פי' זה הדיבור סוסיא דבר גיניתא ודומה לאותה שגירסנו (בערוך הגי' בלאתא דבי בר ציתאי) באלתר דבי בר צוצאתיי וי"א [שזה] מרכוף הוא כלי מארז שעושין לזמר כדכתיב (מלכים א ו) ושדרות בארזים ומתרגמינן וסידריא דריכפת רישיה שרייתא ארזייא:

הבטנון. כינור גדול שהוא נותן לפני הבטן כמין אזור של עור שנותנין בעלי מלאכה לפני בטניהן כדי שלא יתלכלכו בגדיהן:

הנקטמון. אין זה לוקטומין דפ' במה אשה (דף סו:) דקאמרינן התם חמרא דאכפא דהכא טמא והתם טהור וענין אחר הוא:

האירוס. בפרק עגלה ערופה (דף מט:) אמרינן מאי אירוס טבלא דחד פומא:

אליית. אשה המייללת מלשון (יואל א) אלי כבתולה חגורת שק:

מצודת החולדה. כלי שצדין בו החולדה: תניא בתוספתא [שם] כל הנבלים טהורים ונבלי שרה טמאין כל המשקין טמאין ומשקה בית מטבחיא טהורים ואלו הן משקה בית מטבחייא הדם המים היין והשמן נטמאו בפנים אע"פ שיצאו לחוץ טהורין נטמאו בחוץ ונכנסו בפנים טהורים עוד

תני"א בתוספתא [שם] (שם אית' ר' יהודה) רבי יוסי אומר מרכוף של זמר טהור שלא נעשה אלא לשמש עם הקרקע עשה בראשו מסמר להיות תופס ממקום הדייש טהור: