קיצור שולחן ערוך רח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< | קיצור שולחן ערוך · סימן רח | במהדורה המנוקדת | >>

שהאבל אסור במלאכה
ובו ט"ו סעיפים:

סעיף א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו

(א)[עריכה]

אלו דברים שהאבל אסור בהם כל שבעה: במלאכה, ברחיצה, בסיכה, בנעילת הסנדל, ובתשמיש המטה. ואסור לקרות בתורה, ואסור בשאלת שלום, ואסור בגיהוץ ובתספורת ובכל מיני שמחה. ואסור להניח תפילין ביום הראשון:

(ב)[עריכה]

מלאכה כיצד? כל שלשה ימים הראשונים אסור במלאכה, אפילו הוא עני המתפרנס מן הצדקה. מיום הרביעי ואילך, אם הוא עני ואין לו מה יאכל, עושה בצנעא בתוך ביתו, וכן האשה עושה מלאכתה בתוך ביתה בצנעא כדי פרנסתה, אבל אמרו חכמים: תבוא מארה לשכניו שהצריכוהו לכך, כי עליהם מוטל להשגיח על העני, ומכל שכן בימי אבלו:

(ג)[עריכה]

אפילו לעשות מלאכתו על ידי אחרים, ואפילו על ידי גוי אסור. ואם המלאכה דבר נחוץ מאד ויכול לבוא לידי הפסד, יעשה שאלת חכם:

(ד)[עריכה]

כשם שאסור במלאכה, כך אסור לו לישא וליתן בסחורה. ואם יש לו סחורה שאם לא ימכרנה עכשיו יהיה לו הפסד מן הקרן, יעשה גם כן שאלת חכם. ואם באו שיירות או ספינות שמוכרים עתה בזול ואחר כך לא ימצא, וכן אם הוא ביריד ושמע שמועה קרובה, יכול למכור ולקנות על ידי אחרים:

(ה)[עריכה]

מותר להלוות בריבית על ידי אחרים לגוים הרגילים ללוות ממנו, והוא הדין למכור סחורה לרגילים אצלו, שלא ירגילו את עצמם אצל אחרים:

(ו)[עריכה]

מותר לו לשלוח לגבות חובותיו שיש בהם חשש שמא יתקלקלו:

(ז)[עריכה]

כתיבה המותרת בחול המועד, מותרת גם לאבל אם אי אפשר לו על ידי אחר:

(ח)[עריכה]

אבל ששדהו ביד אחרים באריסות (דהיינו לשליש או לרביע), או בחכירות (שנותן המקבל לבעל השדה סכום קצוב מפירות השדה), או בקבלנות (שנותן לו מעות בשכירות), הרי אלו עובדין כדרכן בימי האבל של בעל השדה, דכיון שהעבודה היא לתועלת שלהם, אין להם להפסיד בשביל אבלו. אבל אם יש לאבל שכיר יום לעשותו בשדהו, אסור אפילו אם השדה בעיר אחרת, כיון שעבודה זאת היא לתועלת האבל והיא בפרהסיא (ועיין לקמן סעיף י"ג):

(ט)[עריכה]

אם האבל הוא אריס בשדה של אחר, אסור לו לעבוד בו בעצמו, אבל על ידי אחרים מותר, משום דאין זאת נקראת מלאכת האבל, אלא מלאכת בעל השדה. ואם יש שאר דבר של אחרים ביד האבל לעשותו, לא יעשה אפילו על ידי אחרים. אך כשהוא דבר האבד, יעשה על ידי אחרים:

(י)[עריכה]

בהמות של האבל המושכרים לאחר, מותר השוכר לעשות בהם מלאכה, כיון ששכרם קודם שנעשה אבל, ושכירות קניא, והויין של השוכר. ולאחר כלות ימי השכירות, אסור:

(יא)[עריכה]

מותר לאבל לקבל מלאכה לעשותה אחר ימי אבלו, ובלבד שלא ישקול ולא ימדוד כדרך שהוא עושה בשאר פעמים:

(יב)[עריכה]

היה לאבל איזו מלאכה ביד אחר, כיון שהיא בקבלנות וקיבל את המלאכה קודם שנעשה אבל, וגם היא בצנעא בביתו של הבעל מלאכה, לכן מותר לו לעשותה:

(יג)[עריכה]

מלאכת בניין של האבל, אפילו על ידי גוי ובקבלנות ובמקום רחוק שאין ישראלים דרים שם, אסור. ומלאכת שדהו ביד אחרים בקבלנות, דהיינו שהוא נותן לפועל שכר קצוב בעד כל עבודות השדה, חרישה וזריעה וקצירה וכדומה, יש מתירין ויש אוסרין:

(יד)[עריכה]

מלאכות הבית, אין בהן משום מלאכה לאבל. ומותר לאשה בימי אבלה לאפות ולבשל ולעשות כל צרכי הבית מה שצריך לה, אבל מה שאינו צריך לה, אסור. וכן משרתת שאירע לה אבל, אף על פי שהיא משרתת בשכר, מותר לה לעשות כל צרכי הבית. אבל לא תעשה מה שאינו צרכי הבית אלא להרויח, וכל שכן שלא תצא מן הבית, כמו שאר אבל:

(טו)[עריכה]

שני שותפים חנוונים שאירע אבל לאחד מהם, נועלים חנותם, שלא יעשה השותף בפרהסיא. אבל יכול לעשות בצנעא בתוך ביתו, אפילו בעסק השותפות. ואם האבל הוא אדם חשוב והשותפות נקראת על שמו, שיש לאבל חלק בו, אסור לשני לעשות אפילו בתוך ביתו. ובמקום שיש הפסד גדול אם גם השותף של האבל לא יפתח החנות, יעשו שאלת חכם אם להתיר לאחר שלשה ימים (ועיין בהגהות הגאון מה"ר ברוך פרנקל זצ"ל ובספר חכמת אדם קונטרס מצבת משה סימן ד', ועיין בספר ברכי יוסף):