קיצור שולחן ערוך רט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< | קיצור שולחן ערוך · סימן רט | במהדורה המנוקדת | >>

איסור רחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המיטה
ובו ח סעיפים:

סעיף א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח

(א)[עריכה]

אסור לרחוץ כל גופו, אפילו בצונן. אבל פניו ידיו ורגליו, בחמין אסור, ובצונן מותר. ורחיצה בחמין אסורה כל שלושים, ואפילו לחוף הראש. וגם רחיצת כל הגוף בצונן, אם היא לתענוג, אסורה כל שלושים. ואשה לצורך חפיפה שקודם טבילה, מותרת לרחוץ בחמין לאחר שבעה. (ולעניין לבישת לבנים עיין לעיל סימן קנ"ט סעיף ה):

(ב)[עריכה]

יולדת שאירע לה אבל והיא צריכה לרחוץ, מותרת גם בתוך שבעה, אך ביום ראשון יש להחמיר, אם אין לה צורך כל כך. וכן מי שהוא אסטניס, שאם לא ירחץ יצטער הרבה ויבוא לידי מיחוש, מותר לו לרחוץ. וכן מאן דאית ליה ערבוביא ברישיה, מותר לו לחוף ראשו בחמין:

(ג)[עריכה]

אסור לסוך אפילו כל שהוא, אם מכוין לתענוג. אבל אם הוא מכוין להעביר הזוהמא, מותר. ומכל שכן משום רפואה, כגון שיש לו חטטין בראשו:

(ד)[עריכה]

מי שתכפוהו אבליו, שאירע לו שתי אבלות זו אחר זו, מותר לו לרחוץ בצונן:

(ה)[עריכה]

איסור נעילת הסנדל הוא דוקא בשל עור, אבל של בגד או של גמי או של שיער או של עץ מותר, דלא מקרי מנעל אלא של עור. מנעל של עץ ומחופה עור, אסור. אף על פי שהאבל אסור בנעילת הסנדל, מכל מקום מברך בבוקר "שעשה לי כל צרכי":

(ו)[עריכה]

יולדת כל שלושים יום ללידתה, מותרת בנעילת הסנדל, וכן חולה, ומי שיש לו מכה ברגלו, מפני שהצינה קשה להם:

(ז)[עריכה]

אבֵל שהולך בדרך, מותר בנעילת הסנדל. וישים קצת עפר בסנדליו. וכן בכל מקום שצריך לנעול סנדל יעשה כן:

(ח)[עריכה]

אסור בתשמיש המיטה, וגם בחיבוק ונישוק. אבל שאר דבר קורבה, כגון מזיגת הכוס והצעת המיטה וכדומה – מותר, בין באבלות דידיה, בין באבלות דידה: