קיצור שולחן ערוך קצח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< · קיצור שולחן ערוך · קצח · >>

סעיף א אם יש מת בעיר, כל בני העיר אסורין במלאכה. ואם יש בעיר ממנים להתעסק במת, אלו שאינן צריכין להתעסק בו, מתרין במלאכה

סעיף ב בכפר קטן, אם יש שם מת, אין שואלין בשלום זה לזה, ומכל-שכן שאין שואלין בשלום בבית הקברות, כשיש שם מת, אפלו בעיר גדולה. אבל כשאין שם מת, שואלין ברחוק ארבע אמות מן הקברים

סעיף ג אסור להלין את המת, שנאמר, לא תלין וגו' כי קבור תקברנו ביום ההוא. ואם מלינו משום כבודו להביא לו ארון ותכריכין או שיבואו קרוביו או ספדנים, מתר, דלא אסרה תורה אלא דמיא דתלוי, שהוא דרך בזיון. אבל לא כשהוא לכבודו. וכן אם נמצא איזה מת ולא נודע בברור מי הוא, מתר להלינו עד שיבואו עדים או אשתו להכירו


כב אב

סעיף ד בכל המתים, הממהר להוציאו למנוחתו, הרי זה משבח. אבל באביו ואמו שחיב להספידם ולקונן עליהם הרבה, הממהר להוציאם, הרי זה מגנה, אלא אם כן היה ערב שבת או ערב יום-טוב, או שהיו גשמים מזלפים על המטה

סעיף ה אם יש שני מתים, זה שמת תחלה מוציאין אותו תחלה, ואחר כך את השני. ולאחר שקברו את הראשון, אין עומדין עליו בשורה, ואין אומרים עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים, כדי שלא לעכב קבורת השני. אם רוצים להלין את הראשון מפני כבודו, אין מעכבין את השני בשביל זה, אלא קוברין אותו מיד

סעיף ו אם אחד תלמיד-חכם ואחד עם-הארץ, מוציאין את התלמיד-חכם תחלה, אפלו אם עם-הארץ מת תחלה. איש ואשה, מוציאין את האשה תחלה, אפלו אם האיש מת תחלה, דכתיב, ותמת שם מרים ותקבר שם, סמוך למיתה קבורה

סעיף ז כל המוריד דמעות על אדם כשר שמת, הקדוש-ברוך-הוא סופדן ומניחן בבית גנזיו, ויש בזה תקון לעון קרי, והצלה לבניו הקטנים מן המיתה רחמנא לצלן

סעיף ח הרואה את המת ואינו מלוה אותו, עובר משום לועג לרש, ובר נדוי הוא. ולפחות ילוהו ארבע אמות. ובמקום שאינו צריך ללוותו - כדלקמן סעיף ט, מכל מקום צריך לעמד בפניו. ולא לפני המת הוא עומד, אלא מפני העוסקים בו, שהם עסוקים במצוה. וכן הדין בכל דבר מצוה שהאדם עוסק בו, צריכין לעמד בפניו. וכן היו בעלי אמניות עומדין בפני מביאי בכורים

סעיף ט בזמן הזה מסתמא כל איש ישראל למד מקרא ומשנה. ולכן כשמת, מבטלין אפלו תלמוד תורה כדי ללוות אותו. אך לאשה או לתינוק, נוהגין להקל, שלא לבטל תלמוד תורה בשביל הלויה. ותינוקות של בית רבן, לעולם אין מבטלין כלל, דאפלו לבנין בית-המקדש אין מבטלין אותם

סעיף י צריכין לזהר מאד, לבל יתראו הנשים עם האנשים כשהולכין לבית-הקברות, ומכל-שכן בחזרתן, כי יש, חס ושלום, סכנה בדבר

סעיף יא נושאי המטה, אין להם לנעול ברגליהם סנדלים, - שהם בלא עקב, ויכולין לפול בקל מעל הרגל. אבל במנעלים אין קפידא

סעיף יב כשמגיעים עם המת לערך שלשים אמה מן הקבר, יעמדו עמו כל ארבע אמות, כדי שיעמדו שבע פעמים כנגד שבעה מעמדות, שהם כנגד שבעה הבלים שבקהלת, ושבעה מדורי גיהנם, ושבעה דינים החולפים על המת, וישהו מעט שם, שזוהי קצת כפרה למת. וביום שאין אומרים תחנון, אין צריכין להעמיד, כי אז אין הדין קשה

סעיף יג כשבאים לבית-הקברות, מי שלא ראה את הקברים שלשים יום, צריך לברך אשר יצר אתכם בדין וכו' - עין לעיל סימן ס סעיף יא, ואחר כך אומרים אתה גבור וכו' עד להחיות מתים

סעיף יד אחר כך אומרים צדוק הדין, הצור תמים פעלו וכו' - עין בסימן שאחר זה סעיף ט. אחד מן האבלים מתחיל. ואם אין שם אבל, המפלא אשר שם מתחיל. ובימים שאין אומרים בהם תחנון, אין אומרים צדוק הדין. ולכן אין אומרים בערב שבת לאחר חצות היום, וכן בערב יום-טוב. אבל בערב ראש-חדש וערב חנוכה וערב פורים, אומרים גם לאחר חצות היום. ועל תלמיד-חכם אומרים גם בל"ג בעמר, ובימים שלאחר ראש-חדש סיון עד שבועות, ובתשעה באב, ובערב ראש-השנה קדם חצות היום


כג אב

סעיף טו בלילה, אין אומרים לא צדוק-הדין ולא קדיש בבית-הקברות - שם

סעיף טז על תנוק פחות משלשים יום, אין אומרים צדוק-הדין