קיצור שולחן ערוך קכב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< | קיצור שולחן ערוך · סימן קכב | במהדורה המנוקדת | >>

דינים מן י"ז בתמוז עד ט' באב
ובו י"ז סעיפים:

(א)[עריכה]

  • כיוון שבשבעה עשר בתמוז התחילו צרות החורבן, לכן נוהגין קצת אבלות מיום זה עד אחר תשעה באב. וראוי לכל ירא שמים לעשות תיקון חצות בכל יום לאחר חצות היום.
  • אין נושאין נשים, אפילו מי שעדיין לא קיים מצות פרו ורבו. אבל לעשות שידוכין, אפילו בסעודה, מותר עד ראש חודש אב. ומראש חודש ואילך, אף על גב דמותר גם כן לעשות שידוכין, מכל מקום אסור לעשות סעודה, אך יכולין לאכול מיני מרקחת וכדומה.
  • ישראל שפרנסה שלו בכלי זמר, מותר לנגן בבית גוי בכדי פרנסתו עד ראש חודש, אבל מראש חודש עד אחר התענית אסור. ויום י"ז בתמוז עצמו גם כן אסור, וכן עשרה בטבת. ויש נוהגין שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין מי"ז בתמוז עד אחר תשעה באב, אם לא בשבת או בסעודת מצווה.

(ב)[עריכה]

  • נוהגין שאין מברכין שהחיינו בימים אלו. ולכן אין קונין ואין לובשין בגד חדש, משום דהיה צריך לברך שהחיינו. ועל פדיון הבן מברכין שהחיינו, שלא להחמיץ את המצווה. ועל פרי יש להקל לברך שהחיינו בשבת, או אפילו בחול, אם לא ימצא פרי זו לאחר תשעה באב.
  • לא יכו התלמידים או הבנים בימים אלו.

(ג)[עריכה]

וכן נוהגין שאין מסתפרין בימים אלו, לא שערות הראש ולא שערות הזקן, ולא כל שיער שבגופו. ואסור לגדולים לספר את הקטנים.

(ד)[עריכה]

השפה העליונה שבזקן, כל שמעכב את האכילה, נראה לי דיש להתיר לגלחו עד השבוע שחל בו תשעה באב. אבל בשבוע שחל בו תשעה באב, יש לאסור.

(ה)[עריכה]

קציצת הציפורניים אין לאסור, רק בשבוע שחל בו תשעה באב. ואשה לצורך טבילתה מותרת גם אז. וכן המוהל יכול לתקן ציפורניו לצורך הפריעה.

(ו)[עריכה]

  • בשלוש שבתות שבין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב, מפטירין תלתא דפורענותא, שהן: "דברי ירמיהו", "שמעו דבר ה'", "חזון ישעיהו". וסימנם דש"ח. ואם טעה וקרא בשבת הראשון ההפטרה של פרשה דיומא, מפטירין בשבת הבאה "דברי ירמיהו" וגם "שמעו" מפני שהן סמוכות זו לזו.
  • חל ראש חודש אב להיות בשבת, מפטירין "השמים כסאי". ויש מקומות שמפטירין "שמעו".

(ז)[עריכה]

  • משנכנס אב, ממעטין בשמחה.
  • אין בונים בניין של שמחה, או בניין שהוא רק להרוחה. ואם קצץ עם הגוי לצייר לו את ביתו, אם יכול לפייסו בדבר מועט שימתין ער אחר תשעה באב, נכון הדבר; ואם לאו, מותר.
  • ובר ישראל דאית ליה דינא בהדי גוי, לשתמיט מיניה, משום דריע מזליה. אם אפשר, ישתמט כל החודש, ולכל הפחות עד לאחר תשעה באב.
  • אין מקדשין את הלבנה עד לאחר תשעה באב.

(ח)[עריכה]

  • מנהג בכל ישראל שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בתשעת הימים שמן ראש חודש עד לאחר תשעה באב. ואסור אפילו בתבשיל שנתבשל בו בשר או שיש בו שומן. ואפילו בשר עוף אסור.
  • אך מי שמאכלי חלב מזיקין לו, יכול לאכול בשר עוף. ולצורך חולה, הכל מותר. ומכל מקום אם אינו קשה לו, יש לו להפסיק שלא לאכול מן ז' באב ולהלן. וכן נוהגין קצת יולדות להמנע מבשר ויין מז' אב ואילך, כי באותו היום נכנסו הגוים להיכל (כדלקמן סימן קכ"ד ס"כ).
  • ובסעודת מצוה, כגון מילה ופדיון הבן וסיום מסכתא, גם כן מותרין בבשר ויין. וחוץ מאבותיו ואחיו ובניו, וחוץ מאלו שיש להם שייכות במצווה, יכול להזמין עוד עשרה אנשים לריעות, אבל רק אותן שגם בפעם אחרת היו באין אליו אל המשתה. וכל זאת מותר אפילו בערב תשעה באב, קודם חצות היום, אבל לא אחר כך.
  • והסעודה שנוהגין לעשות בלילה שלפני המילה, אינה סעודת מצוה (עיין להלן סוף סימן קס"ג) ואסורין בבשר ויין, אלא יש לעשותה במאכלי חלב.
  • וכוס של הבדלה במוצאי שבת, אם יש תינוק שישתה רוב הכוס, נותנין לו; ואם לאו, יכול המבדיל בעצמו לשתות.

(ט)[עריכה]

  • וכן אין מכבסין בתשעה ימים אלו. ואפילו חלוק או בגד שאינו רוצה ללובשו עד אחר התענית. ואפילו לתיתם לכובסת גויה אסור.
  • וישראלית מותרת לכבס בגדי גויים. ומכל מקום בשבוע שחל בו תשעה באב, יש לה להיזהר.
  • וכן אסור בתשעה ימים אלו ללבוש או להציע אפילו המכובסין מקודם. רק לכבוד שבת מותר ללבוש בגדי פשתן, ולהציע על השולחנות לבנים, ולהחליף מטפחות הידיים (מגבות) כדרך שעושין בשאר שבתות, אבל סדינים לבנים אסור להציע.
  • ואישה שצריכה ללבוש לבנים לספור שבעה נקיים, מותרת לכבס וללבוש. וכן המטפחות שמלפפין בהן את התינוקות, שמלכלכין אותן תדיר, מותר לכבסן.

(י)[עריכה]

אין עושין בתשעה ימים אלו בגדים חדשים או מנעלים חדשים, או לארוג אנפילאות (זאקקען שטרומפף), אפילו על ידי אומן גוי. ולצורך גדול, כגון לנישואין שיהיו מיד אחר תשעה באב, מותר על ידי אומן גוי, אבל לא על ידי ישראל. וקודם ראש חודש, מותר בכל ענין לתיתן אפילו לאומן ישראל, ומותר לו לעשותן אפילו אחר כך.

(יא)[עריכה]

נשים שנוהגות שלא לסדר החוטין לאריגה, משום דזה נקרא שתי, וכיון שבטלה אבן השתיה שהיתה בבית המקדש החמירו עליהן בזה, אסור להתיר להן.

(יב)[עריכה]

אין רוחצין בתשעה ימים אלו אפילו בצונן. אך לרפואה, כגון יולדת או מעוברת שקרובה ללדת, שטוב לה לרחוץ, וכן אדם חלוש שציווה אותו הרופא לרחוץ, מותרין לרחוץ אפילו בחמין. וכן נידה, רוחצת וטובלת כדרכה. ואם טובלת בלילה שלאחר תשעה באב ואי אפשר לרחוץ, אזי יכולה לרחוץ בערב תשעה באב. וכן כשלובשת לבנים יכולה לרחוץ מעט כדרכה, כיון שאינה עושה לתענוג.

(יג)[עריכה]

ראש חודש אב שחל בערב שבת, מי שרגיל לרחוץ בחמין בכל ערב שבת, מותר גם עתה לרחוץ, אפילו בחמין. אבל בערב שבת חזון אסור לרחוץ בחמין, אפילו למי שרגיל בכך, כי אם פניו ידיו ורגליו. וכן מי שרגיל בחפיפת הראש כל ערב שבת, מותר לו גם עתה, אך לא בבורית (סבון, זייף) ולא במי אפר (לויג).

ומי שרגיל לטבול כל ערב שבת, מותר לו גם עתה לטבול בצונן. אבל מי שמבטלה לפעמים, אסור לו.

(יד)[עריכה]

אָבֵל שחל יום שלושים שלו בי"ח בתמוז או אחר כך, עד ערב ראש חודש אב, מותר לו להסתפר. אבל מראש חודש ואילך, גם בכהאי גוונא אסור בכיבוס ובתספורת (עיין אליהו רבא סימן תקנ"א ס"ק ל"ב).

(טו)[עריכה]

מילה שהיא בתשעה ימים אלו, נוהגין שהמוהל והסנדק ואבי הבן ואמו לובשין בגדי שבת. אבל המכניס את התינוק (געפאטער) אסור. אך האישה המכנסת את התינוק, נוהגת ללבוש בגדי שבת, כיון שזהו כל מצוותה.

וגילוח יש להתיר להם קודם שבת חזון, אבל אחר כך אסור.

(טז)[עריכה]

כבר כתבנו בסעיף ט' כי בשבת חזון לובשין בגדי פשתן לבן, דהיינו הכתונת ופוזמקאות שאינן אלא מפני הזיעה. אבל שאר בגדי שבת, תליא במנהג המקומות אם להחליפן או לא.

ובבית הכנסת מחליפין את הפרוכת והמפות והמעילים בשבת חזון, אך לא בשבת שחל בו תשעה באב.

(יז)[עריכה]

נוהגין בשבת חזון לקרות למפטיר את הרב שהוא יודע לקונן, ולא יעלה אז לשלישי.

<< · קיצור שולחן ערוך · קכב · >>