קיצור שולחן ערוך קיז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< | קיצור שולחן ערוך · סימן קיז | במהדורה המנוקדת | >>

קצת דינים מלוקטים לפסח
ובו י"ג סעיפים:

א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג

(א)[עריכה]

  • אם נמצאה איזו תערובת חמץ בערב פסח עד הלילה, הרי הוא כמו שאר איסורין שבטלים בששים. ולכן אם נמצא גרעין בעוף ובתבשיל, זורקו, והשאר מותר לאכול אפילו בפסח. אבל בתוך הפסח, חמץ אוסר אפילו במשהו, גם בהנאה. ובכל מקום שנמצא איזה גרעין מחמשת מיני דגן או משהו חמץ, צריכין לעשות שאלה.

(ב)[עריכה]

  • באר מים שנמצאו בה גרעיני תבואה, אין להסתפק מהמים האלו אלא בדוחק גדול, כגון שאין מים אחרים בנמצא. ואם נמצאה בה חתיכת פת, אסור אפילו אין מים אחרים, וגם סינון לא מהני.

(ג)[עריכה]

  • נוהגין שלא להבהב את העופות בקש שעם השיבולים, כי חיישינן שמא יש בהן גרעין מחמץ. ולכן מהבהבין בעשבים, או חותכין את השיבולים מן הקש. ובדיעבד מותר. ויזהרו ליטול את הזפק מן העוף קודם שמהבהבין אותו.

(ד)[עריכה]

  • כל מיני קטניות אסורים, וכן כל פירות יבשים אסורין, אלא אם כן נודע שנתייבשו בהכשר על גבי קנים, או בתנור שהוכשר לשם פסח (עיין לעיל סימן ק"י סעיף א' וסעיף ב'). אפילו תאנים יבשים וצימוקים, בין גדולים בין קטנים, אסורין, וכן קליפות פאמעראנצען [תפוחי זהב]. ומכל מקום המשקה שעושין מן הצימוקין, נוהגין היתר לשתותו.
נוהגין שלא ליתן לתוך התבשיל נעגליך [ציפורן] וזאפערן [כרכום] מפני שיש בהם חשש חימוץ, ואפילו זאפערין הגדלה במדינתנו בגינות אסורין משום לא פלוג. ושאר בשמים שאין בם חשש חימוץ, וכן המלח, קודם שנותנים אותם לתבשיל צריכים לבדקם אם אין איזה גרעין תבואה מעורב בהם.

(ה)[עריכה]

  • דבש אין אוכלין אלא מה שלא נתרסק, או שנתרסק על ידי ישראל לשם פסח.

(ו)[עריכה]

  • בשעת הדחק, כגון לצורך חולה או זקן, מותרין לאפות מצות עם מי ביצים או שאר מי פירות, כגון חלב או יין וכדומה, והיא נקראת מצה עשירה, ובלבד שיזהרו שלא יתערב בהם אפילו מעט מים. אבל בשני הלילות הראשונים צריכין לאכול מצה ממש, ואין יוצאין במצה עשירה. ושלא לצורך גדול אסור לאפות מצה עשירה אפילו קודם פסח לשם פסח.

(ז)[עריכה]

  • הנותן תבואה או מורסן לפני עופות, יזהר לתיתם במקום יבש, שלא יתלחלחו. אבל לבהמה אסור ליתן מורסן, כי יתלחלח מן הרוק. וגם אם נותן לה תבואה, יזהר לתת לה מעט מעט, שלא תשאיר מלוחלחים. ואם השאירה, יבערם מיד.

(ח)[עריכה]

  • בערב פסח משעה שהחמץ נאסר בהנאה, וכן בכל ימי הפסח, אסור ליהנות אפילו מחמצו של אינו יהודי. ולכן אסור לישראל להוליך או לשמור חמצו של אינו יהודי. ומכל-שכן דאסור לקנות חמץ בשביל אינו יהודי, ואפלו במעותיו של אינו יהודי.

(ט)[עריכה]

  • וכן אסור להשכיר אז לאינו יהודי בהמה שתביא לו חמץ, או חדר לשום בו חמץ, מפני שאסור להשתכר באיסורי הנאה, אבל מותר להשכיר לו בהמה לשבוע של פסח – חוץ משבת ויום-טוב – בסתם, שאין האינו יהודי מפרש לו שהוא צריך אותה להביא חמץ, אף-על-פי שהוא יודע שהאינו יהודי יוליך עליה חמץ אין בכך כלום, דכיון שאף אם לא יוליך עליה כלום יצטרך לפרוע לישראל כל שכרו משלם, אין הישראל משתכר כלום מהחמץ. וכן מותר להשכיר לו חדר שידור בו בפסח, אף על פי שיודע שיכניס לתוכו חמץ, מכל מקום הישראל אינו נוטל ממנו שכר הכנסת החמץ, אלא שכר הדירה, שאף אם לא יכניס לשם חמץ לא ינכה משכרו.

(י)[עריכה]

  • אסור למסור אפילו זמן הרבה קדם פסח בהמתו לאינו יהודי, כשיודע שיאכילנה חמץ בפסח.

(יא)[עריכה]

  • מותר לומר למשרתו אינו יהודי, אפלו בשעה שהחמץ אסור בהנאה: הילך מעות וקנה לך מזונות ואכול, אף על פי שהוא יודע שיקנה חמץ. ובשעת הדחק מותר גם כן לומר לו: צא ואכול אצל אינו יהודי ואני אפרע לו, או לומר לאינו יהודי אחר: תן למשרתי לאכול ואני אשלם לך; אבל אסור להקדים לו את המעות בשביל מה שיתן למשרתו.

(יב)[עריכה]

  • וכן מי שהוא צריך להאכיל לתינוק חמץ, ישאהו אל האינו יהודי ויאכילהו האינו יהודי חמץ ויפרע לו הישראל אחר כך; אבל הישראל לא יאכילהו חמץ. ואם התינוק מסוכן, פשיטא דהכל מותר, כמו שכתבתי סימן צב ולקמן סימן קצב.

(יג)[עריכה]

  • לשתות חלב מבהמת אינו יהודי האוכלת חמץ בפסח, יש אוסרין ויש מתירין. ושומר נפשו יחמיר, ובפרט במקום שנהגו לאסור חלילה להתיר.