קיצור שולחן ערוך ע

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | קיצור שולחן ערוך · סימן ע | במהדורה המנוקדת | >>

דיני תפילת מעריב
ובו ה סעיפים:

א | ב | ג | ד | ה

סעיף א[עריכה]

זמן קריאת שמע על תפלת ערבית הוא, משנראין שלשה כוכבים קטנים, וביום המעונן ימתין עד שיצא הספק מלבו. ועכשיו נוהגין להתפלל בצבור מעריב תיכף אחר מנחה, אף על פי שעדיין אינו לילה מפני טורח הצבור, שהוא טורח לאסוף הצבור שנית, ובלבד שלא יהא קודם פלג המנחה כי אז אפילו בדיעבד אינם יוצאין. ואשרי למי שמתפלל ערבית בצבור בלילה, ובין מנחה למעריב עוסק בתורה, לחבר הלילה עם היום בתורה שהוא ענין גדול. ועל כל פנים ראוי לכל ירא שמים שאם התפלל בצבור קודם הלילה, לא יאכל קודם הלילה אלא ימתין, ומיד לאחר צאת הכוכבים יקרא שלש פרשיות של קריאת שמע, ומי שאינו מתפלל בצבור אסור לו להתפלל תפלת ערבית קודם צאת הכוכבים.

סעיף ב[עריכה]

לכתחלה צריך להתפלל ערבית מיד בצאת הכוכבים, ואסור להתחיל לאכול או לעשות שום דבר, ואפילו ללמוד חצי שעה קודם צאת הכוכבים, כמו סמוך למנחה קטנה, ואם אין לו פנאי כגון שהוא לומד ברבים, על כל פנים לא יאחר יותר מחצות הלילה. ובדיעבד אפילו אחר חצות עד שלא עלה עמוד השחר יצא.

סעיף ג[עריכה]

מי שבא לבית הכנסת לתפלת ערבית, ומצא שהצבור עומדין להתפלל שמונה עשרה, אפילו עדיין אינו לילה אלא מפלג המנחה ולמעלה, מתפלל עמהם שמונה עשרה, ואחר כך כשיהיה לילה אומר הקריאת שמע עם הברכות. ואם הצבור עומדין באמצע קריאת שמע וברכותיה, ויש לו שהות לומר קודם שיגיעו לתפלת שמונה עשרה, קריאת שמע עם הברכות עד שומר עמו ישראל לעד, יעשה כן, וידלג ברוך ה' לעולם וכו', ואינו צריך לאומרו אחר כך לאחר התפלה. ואם הוא לא התפלל עדיין מנחה יתפלל תפלת שמונה עשרה מנחה, בשעה שהצבור אומרים קריאת שמע עם הברכות, וישהה מעט לכל הפחות כדי הילוך ארבע אמות ויתפלל אחר כך שמונה עשרה עם הצבור למעריב, ואחר כך כשיהיה לילה יאמר קריאת שמע עם הברכות.

סעיף ד[עריכה]

מן ברוך ה' לעולם עד יראו עינינו יש לומר בישיבה, ואסור להפסיק מן תחלת והוא רחום עד לאחר השמונה עשרה. ומה שהשמש מכריז יעלה ויבא טל ומטר לא הוי הפסק, משום דהוי צורך התפלה.

סעיף ה[עריכה]

אם נשאר אדם יחידי מתפלל מעריב בבית הכנסת בלילה, חייב חברו להמתין עד שיסיים תפלתו, כדי שלא תתבלבל מחשבתו, ואם התחיל להתפלל בשעה שלא יוכל לסיים תפלתו עם הצבור אינו חייב להמתין עליו, שהרי מוכחא מילתא דאדעתא דהכי נכנס שאינו מפחד.