קיצור שולחן ערוך מא
<< | קיצור שולחן ערוך · סימן מא | במהדורה המנוקדת | >>
הלכות בציעת הפת וברכת המוציא
ובו י סעיפים:
א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י
סעיף א
[עריכה]- על לחם גמור, שהוא מחמשת מיני דגן, מברכין לפניו המוציא, ולאחריו ברכת המזון. (דין פת הבאה בכיסנין יבואר בסימן מ"ח).
סעיף ב
[עריכה]- יש ליזהר שלא להפסיק בין נטילת ידיים להמוציא; אבל מותר לענות אמן על איזה ברכה שהוא שומע. ושהייה כדי הילוך כ"ב אמה, או מבית לבית – אפילו הילוך מעט, וכן אם דיבר מה שאינו לצרכי הסעודה — מקרי הפסק. ובדיעבד אם הפסיק – לית לן בה. ובלבד שלא עשה איזה מעשים בינתיים, או שהפליג בדברים; דאז הוי היסח הדעת, וצריך נטילה שנית.
סעיף ג
[עריכה]- בוצע בפת במקום המובחר שבו, מפני כבוד הברכה. והמובחר הוא מקום הקשה, ששם נאפה היטב [והוא המקום שכנגד המתבקע, כי במקום שמתחיל לאפות, נדחק העיסה עד שמתבקע הצד שכנגדו]. אך זקן, שקשה לו לאכול פת קשה, יבצע במקום הרך.
- ומהיות כי אין להפסיק בשהיית החיתוך בין ברכת המוציא לאכילה, על כן חותך מעט סביב הפת, כעין טבעת, בענין שאם יאחז בפרוסה – יעלה כל הככר עמו; שאם לא כן – חשיב כפרוסה, ואנן בעינן שיברך ברכת המוציא בעוד שהפת שלם. ויניחנה מחוברת לפת, ויברך ברכת המוציא; ואחר שסיים הברכה – יפרידנה, כדי שתכלה הברכה בעוד שהפת שלם.
- וכן כשבוצע מככר שאינו שלם, לא יחתוך לגמרי קודם הברכה, כדי שתהא בשעת הברכה יתר גדול.
- ובשבת לא יחתוך כלל בככר עד אחר הברכה, כדי שיהיו הככרות שלמים ממש. וגם בחול, אם הוא עוגה דקה, יברך קודם הבציעה, כיוון שאין שהייה בשבירה.
סעיף ד
[עריכה]- לא יבצע פרוסה קטנה, מפני שנראה כצר עין; ולא פרוסה יותר מכביצה, לפי שנראה כרעבתן. ודווקא כשאוכל לבדו; אבל אם אוכל עם הרבה בני אדם, וצריך ליתן מן הפרוסה לכל אחד כזית, מותר לבצוע כפי מה שצריך לו.
- ובשבת, אפילו אם אוכל לבדו – מותר לבצוע כפי מה שצריך לכל הסעודה, מפני כבוד השבת, להראות חביבת סעודת שבת, שחפץ לאכול בה הרבה.
- יש לאכול את הפרוסה שבצע עליה קודם שיאכל פת אחר, והוא משום חיבוב מצוה, כיוון שבירך עליה. וטוב ליזהר שלא יתן ממנה לנוכרי, או לבהמה ועוף.
סעיף ה
[עריכה]- קודם שיברך, יתן שתי ידיו על הפת, שיש בהן עשר אצבעות, כנגד עשר מצוות התלויות בפת: לא תחרוש בשור ובחמור, כלאים, לקט, שכחה, פאה, לא תחסום, תרומה, מעשר ראשון, מעשר שני, חלה. ולכן יש עשר תיבות בברכת המוציא, ועשר תיבות בפסוק "עיני כל אליך ישברו", ועשר תיבות בפסוק "ארץ חטה ושעורה", ועשר תיבות בפסוק "ויתן לך".
- וכשיאמר את השם – יגביה את הלחם, ובשבת יגביה שתיהן. ויברך בכוונה, וידקדק להוציא היטב את הה"א של המוציא, ויתן ריווח קצת בין תיבת "לחם" לתיבת "מן", שלא להבליע את המ"ם.
- ולאחר הברכה – יאכל מיד, כי אסור להפסיק בין הברכה לתחילת האכילה, אפילו לעניית אמן. ויש לאכול כזית בלי הפסק.
סעיף ו
[עריכה]- מצוה להביא על השלחן מלח קודם שיבצע. ויטבול פרוסת המוציא במלח, לפי שהשולחן דומה למזבח, והאכילה לקרבן, ונאמר: "על כל קרבנך תקריב מלח". ולפי שהשולחן דומה למזבח, טוב ליזהר שלא להרוג עליה כינה.
סעיף ז
[עריכה]- אם מחלק פרוסת המוציא להמסובין, לא יזרקן, דאסור לזרוק את הפת; וגם לא יתננה לתוך ידו, אלא יניחנה לפניו.
סעיף ח
[עריכה]- מצוה לבצוע על הפת החשובה יותר. ולכן אם יש לפניו חתיכת פת ופת שלמה, ודעתו לאכול תוך הסעודה משתיהן, ושתיהן ממין אחד, אף על פי שהפת השלמה היא קטנה יותר מן החתיכה, וגם אינה נקיה כמו החתיכה, מכל מקום יבצע על השלמה, שהיא חשובה יותר. אבל אם אינן ממין אחד, אלא שהשלמה ממין גרוע, כגון שהשלמה היא פת כוסמין, והחתיכה היא פת חטים, אפילו היא קטנה, מברך על של חטים. ואם השלמה היא של שעורים, אף על פי שהיא גרועה מחטין, מכל מקום כיון שגם שעורה נזכר בפירוש בפסוק, וגם היא שלמה, לכן ירא שמים יחלוק כבוד גם לזה של שעורים ושלמה; כיצד עושה? מניח את החתיכה תחת השלמה, ובוצע משתיהן יחד.
- אם שתיהן שלמות, או שתיהן חתוכות, ושתיהן ממין אחד, יברך על הנקיה יותר. ואם שתיהן שוות בנקיות, יברך על היותר גדולה.
סעיף ט
[עריכה]אם יש לפניו פת ישראל ופת עובד כוכבים, ואינו נזהר מפת עובד כוכבים; אם שתיהן שלמות, או שתיהן פרוסות, וגם שוות בגדלות, והן ממין אחד, יברך על פת ישראל. ואם זה של ישראל אינה נקיה כמו של עובד כוכבים, יברך על איזה מהן שירצה. ואם בעל הבית נזהר מפת עובד כוכבים, אלא שהובא בשביל אורח, יש לסלקה מן השולחן עד לאחר ברכת המוציא.
סעיף י
[עריכה]כל דין קדימת החשוב אינו אלא אם בדעתו לאכול בתוך הסעודה משתיהן; אבל אם אין דעתו לאכול בתוך הסעודה רק מפת אחת, יבצע על זה שהוא רוצה לאכול, ואין משגיחין בזה על החשיבות.