קיצור שולחן ערוך כא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< | קיצור שולחן ערוך · סימן כא | במהדורה המנוקדת | >>

מי שלא התפלל היאך ישלימנה
ובו י' סעיפים:

(א)[עריכה]

  • כבר נתבאר בסימן י"ח, שאם עבר זמן תפילה במזיד, אין לו תשלומין. אבל אם מחמת שגגה או אונס לא התפלל, או שטעה בתפילתו בדבר שצריך לחזור ולהתפלל, יכול להשלימה לאחר תפילה הסמוכה לה.
וצריך שיתפלל דווקא תחילה התפילה שהיא זמנה, ואחר כך תפילת התשלומין. דהיינו, אם לא התפלל שחרית, אזי כשגיע זמן תפילת מנחה, יתפלל מתחילה תפילה לשם מנחה ואומר תחנון [1], ואחר כך מיד אומר אשרי, ומתפלל עוד שמונה עשרה בשביל שחרית. ואם לא התפלל מנחה, אזי יתפלל תחילה ערבית, וישהה רק כדי הילוך ארבע אמות, ואינו אומר אשרי, אלא מיד יתפלל תפלת שמונה עשרה בשביל מנחה.
ואם לא התפלל ערבית, אזי לאחר תפילת שחרית יאמר תחנון ואשרי, ויתפלל תפלת שמונה עשרה לשם ערבית, ואחר כך יאמר למנצח, ובא לציון וכו'. ואסור לו לאכול עד שיתפלל גם תפילה זו שהיא לשם ערבית.

(ב)[עריכה]

  • אם לא יתפלל בעוד שהיה לו שהות להתפלל, מפני שהיה חושב שעדיין ישאר לו זמן אחר שיגמור אותו עסק שהוא מתעסק בו, ובין כך וכך עברה לו השעה, וכן מי שהיה טרוד לצורך ממונו שלא יבוא לידי הפסד, ועל ידי כך הפסיד זמן התפילה, אף על גב דאסור להעביר זמן תפילה משום הפסד ממון, מכל מקום מיקרי אונס ויש לו תשלומין. וכן אם מחמת שכרות לא היה ראוי להתפלל, נחשב גם כן כאונס, אף על פי שהתחיל באיסור לשתות כשהגיע זמן תפילה.

(ג)[עריכה]

  • אין תשלומין לתפילה, אלא בתפילה הסמוכה לה; אבל אם נתאחר יותר, אין לה עוד תשלומין. כגון אם לא התפלל לא שחרית ולא מנחה, אזי מנחה יש לה תשלומין לאחר ערבית הסמוכה לה, אבל שחרית אין לה תשלומין, כיוון שעבר שתי זמני תפילות שלא התפלל, לא בזמנה ולא בזמן מנחה.

(ד)[עריכה]

  • אך ביום שיש בו מוסף, אם לא התפלל שחרית – יכול להשלימה לאחר מנחה (דכיוון דזמן תפילת מוסף בדיעבד עד הלילה כמו מנחה, אם כן לא עבר שתי זמני תפילות). ולאחר תפילת מוסף אינו יכול להשלים תפילת שחרית (דכיוון שמזכיר בה קרבן מוסף, אינה ראויה שתעלה לתפילת שחרית. ועיין פרי מגדים סימן ק"ח אשל אברהם ס"ק ו'). אך אם עדיין לא עבר זמן תפילת שחרית, יכול להתפלל שחרית אף על פי שכבר התפלל מוסף.

(ה)[עריכה]

  • אין תשלומין לתפילה שהפסיד, אלא בזמן תפילה הסמוכה לה, אבל לא בשעה שאינה זמן תפילה. כגון אם שהה הרבה אחר שהתפלל התפילה שהיא חובת שעה, אינו יכול להתפלל עוד תשלומי תפילה שהפסיד. לפי שלא תיקנו תשלומין לתפילה שהפסיד, אלא בזמן שהוא עוסק בתפילה שהיא חובת שעה; שאז, כיוון שהוא עוסק בתפילה, הוא משלים גם כן מה שחסר.

(ו)[עריכה]

  • תפילת התשלומין שהוא מתפלל, חייב להתפלל כמו שהוא מתפלל אז תפילת חובה. כגון אם לא התפלל מנחה בערב שבת, מתפלל ערבית שתיים של שבת. אף על פי שהשנייה באה לתשלום תפילת חול, מכל מקום כיוון שעתה הוא שבת, מתפלל של שבת. ואם התפלל של חול, חוזר ומתפלל.
וכן בערב ראש חודש אם לא התפלל מנחה, מתפלל ערבית שתיים ואומר בשתיהן "יעלה ויבא". ואם לא התפלל ערבית בראש חודש, שמתפלל שחרית שתיים, אם שכח יעלה ויבא אפילו בשנייה, חוזר ומתפלל (אף על גב דתשלומין דלילה היא, ואז לא היה חוזר, מכל מקום השתא יממא הוא).
ובשבת אם לא התפלל מנחה, מתפלל ערבית גם כן שתיים של חול. אלא שיש חילוק ב"אתה חוננתנו": בראשונה אומר "אתה חוננתנו", ובשניה אינו אומרו. והטעם בזה, כיוון ש"אתה חוננתנו" הוא כמו הבדלה, ואין מבדילין שתי פעמים בתפילה.
והוא הדין להיפך, אם שכח ערבית במוצאי שבת, מתפלל שחרית שתיים ואומר בתפילת התשלומין "אתה חוננתנו", לפי שמעיקר התקנה צריך להבדיל בתפילה.[2]

(ז)[עריכה]

  • טעה בראש חודש במנחה ולא אמר "יעלה ויבא", ולמחר אינו ראש חודש, אם כן אף אם יתפלל ערבית שתיים לא ירוויח כלום, שהרי אינו יכול לומר עוד "יעלה ויבא", ובלא "יעלה ויבא" הרי כבר התפלל, על כן אינו מתפלל כלל לתשלומין.[3]

(ח)[עריכה]

  • תפילת מוסף, אף על פי שזמנה כל היום ואם כן הוי מעריב תפילה הסמוכה לה, מכל מקום אין לה תשלומין בלילה, משום דתפילת מוסף נתקנה משום "ונשלמה פרים שפתינו", וכיוון שעבר זמנו – בטל קרבנו.

(ט)[עריכה]

  • מי שהוא צריך להתפלל שחרית שתים או מנחה שתים, אם הוא ש"ץ, יוצא במה שהוא חוזר את התפילה בקול רם.

(י)[עריכה]

  • מי שנסתפק לו אם התפלל או לא, בזמן הזה (שאין מתפללין בנדבה) אינו חוזר ומתפלל.[3]



  1. ^ היינו בימים שאומרים בהם תחנון במנחה.
  2. ^ ובמשנה ברורה חולק.
  3. ^ 3.0 3.1 ובשולחן ערוך פסק דיתפלל בתורת נדבה, ועיין שם במשנה ברורה טעמו. והקיצור שולחן ערוך לשיטתו וכשיטת החיי אדם, דבזמננו אין להתפלל נדבה. ועיין בביאור הלכה תחילת סימן ק"ז, ד"ה אם הוא מסופק, שדחה טענות החיי אדם.