קינות/שומרון קול תתן

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קינה שבה מדברות שתי נשים: אהלה ואהליבה.

אהלה היא משל למלכות שומרון, ואהליבה היא משל למלכות יהודה:

(יחזקאל כג ד): "ושמותן אהלה הגדולה ואהליבה אחותה ותהיינה לי ותלדנה בנים ובנות ושמותן שמרון אהלה וירושלם אהליבה".

כל אחת מהן טוענת שצרותיה גדולות יותר מצרותיה של אחותה, והמקונן מבקש מה' שירחם על שתיהן ויגאל אותן מגלותן.

שֹׁמְרוֹן קוֹל תִּתֵּן:

"מְצָאוּנִי עֲוֹנַי! לְאֶרֶץ אַחֶרֶת יְצָאוּנִי בָנַי!"

וְאָהֳלִיבָה תִּזְעַק:

"נִשְׂרְפוּ אַרְמוֹנַי!" וַתֹּאמֶר צִיּוֹן: "עֲזָבַנִי יְיָ!"
"לֹא לָךְ, אָהֳלִיבָה, חֲשׁׂב עָנְיֵךְ כְּעָנְיִי. הֲתַמְשִׁילִי שִׁבְרֵךְ (נ"א: חָלְיֵיךְ) לְשִׁבְרִי וּלְחָלְיִי?!
אֲנִי אָהֳלָה סוּרָה בָּגַדְתִּי בְקָשְׁיִי, וְקָם עָלַי כַּחֲשִׁי וְעָנָה בִי מֶרְיִי,
וּלְמִקְצָת הַיָּמִים שִׁלַּמְתִּי נִשְׁיִי, וְתִגְלַת פִּלְאֶסֶר אָכַל אֶת פִּרְיִי,
חֶמְדָּתִי פָּשַׁט וְהִצִּיל אֶת עֶדְיִי, וְלַחֲלַח וְחָבוֹר נָשָׂא אֶת שִׁבְיִי.
דֹּמִי, אָהֳלִיבָה, וְאַל תִּבְכִּי כְּבִכְיִי.! שְׁנָתַיִךְ אָרְכוּ, וְלֹא אָרְכוּ שָׁנַי!" ואהליבה:

מְשִׁיבָה אָהֳלִיבָה:

"אֲנִי כֵן נֶעֱקַשְׁתִּי, וּבְאַלּוּף נְעוּרַי כְּאָהֳלָה בָּגַדְתִּי.
דֹּמִי, אָהֳלָה, כִּי יְגוֹנִי זָכַרְתִּי! נָדַדְתְּ אַתְּ אַחַת, וְרַבּוֹת נָדַדְתִּי.
הִנֵּה, בְּיַד הַכַּשְׂדִּים פַּעֲמַיִם נִלְכַּדְתִּי, וּשְׁבִיָּה עֲנִיָּה לְבָבֶל יָרַדְתִּי,
וְנִשְׂרַף הַהֵיכָל אֲשֶׁר בּוֹ נִכְבַּדְתִּי, וּלְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּבָבֶל נִפְקַדְתִּי,
וְשַׁבְתִּי לְצִיּוֹן עוֹד וְהֵיכָל יָסַדְתִּי, גַּם זֹאת הַפַּעַם מְעַט לֹא עָמַדְתִּי,
עַד לְקָחַנִי אֱדוֹם וְכִמְעַט אָבַדְתִּי, וְעַל כָּל הָאֲרָצוֹת נָפְצוּ הֲמוֹנַי! ואהליבה:

הַחוֹמֵל עַל דַּל,

חֲמֹל עַל דַּלּוּתָם, וּרְאֵה שׁוֹמְמוּתָם וְאֹרֶךְ גָּלוּתָם!
אַל תִּקְצֹף עַד מְאֹד, וּרְאֵה שִׁפְלוּתָם,
וְאַל לָעַד תִּזְכֹּר עֲוֹנָם וְסִכְלוּתָם!
רְפָא נָא אֶת שִׁבְרָם, וְנַחֵם אֲבֵלוּתָם,
כִּי אַתָּה שִׂבְרָם וְאַתָּה אֱיָלוּתָם!
חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כִּימֵי קַדְמוֹנַי, כְּנָאֳמֶךָ: "בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם יְיָ"!