קטגוריה:הפטרת שבת הגדול

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הפטרת שבת הגדול, בספר מלאכי, מפרק ג פסוק ד, עד פרק ג פסוק כד.

מקראות גדולות על הפטרת שבת הגדול - הפטרת שבת הגדול במהדורה המבוארת

לחץ כאן להצגת התוכן      

נהגו לחזור על הפסוק האחד לפני האחרון שנית כדי לסיים בדבר טוב:

הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְהוָה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא.

ברוב הקהילות נהוג להפטיר בפרשת "וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים" (מלאכי ג). ונתנו טעם לדבר (הלבוש, וכן הגר"א), שבפרשה זו מוזכרת הגאולה האחרונה על ידי אליה הנביא, כמו בגאולה הראשונה, ביציאת מצרים. עם זאת, במקרים שבהם הקריאה בתורה באותה שבת היא בפרשת מצורע, יש הנוהגים (של"ה פסחים בהג"ה) לקרוא את ההפטרה הרגילה של הפרשה ("וארבעה אנשים", מלכים ב ז), ומשום שגם בה יש מעניין הנס, שכן יש שם ברכת שפע מיוחדת ("סאה סולת בסלע"). ויש שנהגו לקרוא בהפטרה זו רק אם חלה השבת בערב הפסח, ומשום שכתובה בה מצוות ביעור מעשרות, שאמור להיעשות בערב פסח.

טעם שמביא ר' יעקב עמדין לקריאת ההפטרה באופן קבוע לפני פסח, הוא כדי להזהיר את הציבור על המעשרות:

"עוד טעם, לפי שבפסח העולם נידון על התבואה. ואמרו חכמים: בעוון ביטול מעשרות, שמים נעצרין והיוקר הווה, ובני אדם רצין אחר פרנסתם ואינם מגיעים, ומביא רעב של כליה וכו'. ואם נותנים מעשרותיהם, מתברכים. שנאמר: "הָבִיאוּ אֶת כָּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי, וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת, אָמַר ה' צְבָאוֹת, אִם לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי" (מלאכי ג י), הרי הדבר מפורש מאוד שהפטרה זו מענין של פסח היא תמיד. ולפיכך מפטירין בה לפני הפסח. להזהיר את העם על ענין המעשרות קודם גמר הדין על התבואה, שלא תלקה בשבילם".

דפים בקטגוריה "הפטרת שבת הגדול"

קטגוריה זו מכילה את הדף הבא בלבד.