קובץ יסודות וחקירות/שוגג

הגדרה

העובר עבירה ולא ידע שהיא עבירה.
לדוגמא, המבשל שבת ולא ידע שאסור לבשל בשבת, או שלא ידע שהיום שבת (שבת סז: במשנה).

בדינים שונים

איסורי דרבנן – הנתיה"מ (רלד-ג, וכן כתב האבני נזר אה"ע נא-ח) חידש שבשוגג אין שום איסור לעבור על דרבנן, שהרי המעשה עצמו אינו אסור, אלא האיסור הוא רק למרוד בדבריהם, ובשוגג לא מורד (דנו בדבריו האתוון דאורייתא י ד"ה והנה קצת, שערי יושר א-ז ד"ה ובהא, וקובץ הערות ח-טו) .
מצוות לא תעשה בשוגג, בפשטות נענש עליהם וצריך כפרה. אך יש שחלקו על כך (שדי חמד ח"ד ש-נד עמוד 519).
מצווה הבאה בעבירה פסולה. ולגבי עבירה בשוגג נחלקו האחרונים האם יש בה דין מצווה הבאה בעבירה (האם היא פוסלת את המצווה) (שדי חמד ח"ד עמוד 164 אות ח. מהרי"ט אלגזי בכורות פ"ח אות סה הראשונה ד"ה ואולם לפי חומר העניין, באמצע הדיבור (תחילת נז. בדפיו): יש דין מצווה הבאה בעבירה (ובאונס אין)).
אין שליח לדבר עבירה. אמנם כאשר השליח שוגג, כגון שאמר לשליח לקחת שור מבית פלוני שהוא שלי, ונמצא שלא היה שלו והיא גניבה, נחלקו המפרשים לשלוש דעות (דן בזה ספר המקנה (ר' אליעזר זוסמאן סופר) יח-ו):
א) בזה יש שליח לדבר עבירה, והמשלח חייב (תוס' בבא מציעא י: סוף ד"ה אי, תוס' בבא קמא עט. ד"ה נתנו. וכן כתב המרדכי, הביאו הש"ך חו"מ שמח-ו בתחילתו).
ב) גם בזה אין שליח לדבר עבירה, והמשלח פטור (ר"י בשיטה מקובצת בבא מציעא י: ד"ה א"כ מצינו שלד"ע, וכן כתב נימוק"י, הביאו הש"ך שם, וכן דעת הש"ך עצמו שם. וכן כתב הריטב"א קידושין מב:, והוסיף שאע"פ שאין בזה את הטעם "דברי הרב", זו גזירת הכתוב שאין שליח לדבר עבירה).
ג) תלוי באיזו עבירה: בבין אדם למקום אין שליח והמשלח פטור, ובבין אדם לחבירו (כגון גניבה) יש שליח והמשלח חייב (חתם סופר כתובות מהדורא בתרא (תקעג ד"ה וכי) בדעת התוס').
קים ליה בדרבה מיניה – חייבי מיתות שוגגין, אע"פ שפטורים מהמיתה, פטורים גם מהתשלומין ("תנא דבי חזקיה") (כתובות לח. לתוס' הלכה כחזקיה אך לרש"י לא (מהרש"א פסחים כט. על רש"י ד"ה את)). וביאר הקונטרסי שיעורים (בבא מציעא כח-א ד"ה אולם) שדין הפטור בשוגג ובמזיד הם שני דינים נפרדים.
הגוזל בשוגג או באונס – יש בזה שלוש דעות (ברכת אברהם סנהדרין לג. ד"ה גם וד"ה ובשם):
א) רק במזיד עובר משום גזל (שיטה מקובצת בבא קמא סט. בשם תלמידי ר"פ, וכן כתב הקצוה"ח כה-א שאדם מועד לעולם נאמר רק על מזיק).
ב) גם בשוגג עובר משום גזל (מאירי בבא קמא צה., ברכת אברהם שם בדעת רש"י ותוס').
ג) אפילו באונס גמור עובר משום גזל (הגרי"ז כתבים בכורות כח., ברכת אברהם שם בדעת הרא"ש).
המאנה (אונאה) בשוגג, חידש הקונטרסי שיעורים (בבא מציעא כב-ו ד"ה ונלענ"ד) שאע"פ שחייב להחזיר, לא עבר באיסור כלל (ואינו כשאר העבירות שעבר באיסור בשוגג), שכל איסור אונאה נאמר רק כשמתכוון לכך.
האוכל תרומה בשוגג משלם קרן. תוס' כתבו שהוא כפרה ולא ממונא (כתובות ל: ד"ה זר), והר"ש כתב שאינה כפרה אלא ממונא (תרומות ו-א סוף ד"ה והתשלומין).

פרטי הדין

טעה בדין, שהיה סבור שמותר, אע"פ שעשה את המעשה במזיד – נחשב לשוגג. לדוגמא, סבר שמותר לבטל איסור לכתחילה, ולכן התכוון לבטלו. אמנם מהמהרש"ל משמע שדינו כמזיד (ט"ז יו"ד צט-ט. דן בזה גם בשדי חמד ח"ג ט-כז עמוד 34).

עונשים שונים

מלקות ומיתה חייב רק המזיד. אך מכת מרדות לוקה גם השוגג, משום שאינה אלא למגדר מילתא (שו"ת הרשב"ש ריג סוף ד"ה ונראה). נידוי – אין מנדים את השוגג (שדי חמד ח"ד נ-כב ד"ה ומכל עמוד 351).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: אומר מותר, אונס (בעבירות),גלות, דבר שאינו מתכוון, דעת (בכל הדינים הצריכים דעת –מצוות, עבירות, קניינים ועוד),התראה, מתעסק, קרבנות.