קובץ יסודות וחקירות/אומר מותר

הגדרה

אדם שעושה מעשה אסור וסובר שמותר לעשותו (הסוגיא בשבת עב:).
לדוגמא, גר שנתגייר בין הנוכרים ואינו יודע כלל שיש איסור שבת, ולכן חילל שבת (רש"י שבת עב: ד"ה אלא באומר מותר).

מקור וטעם

בדינו ובטעמו של אומר מותר יש חילוק בין הדינים השונים: יש דינים שנחשב בהם כאנוס, יש שאינו כאנוס, ויש שנחשב קרוב למזיד, וכן נחלקו בזה בגמרא ובראשונים. וכדלקמן בסמוך (בסעיף "בדינים שונים").

בדינים שונים

בקרבנות – רש"י (שבת סח: ד"ה פטור) כתב שהיא מחלוקת אמוראים, תוס' (שם ד"ה אבל תינוק) כתבו שלכו"ע חייב, והירושלמי (הוריות א-א [א.]) כתב שפטור.
בשבועת שקר – נחלקו הראשונים: לרש"י (שבת סט: ד"ה איזהו וד"ה אבל – לגבי שבועת ביטוי) ולרמב"ם (שבועות א-יג – לגבי שבועת העדות) פטור מקרבן, שנחשב כאנוס, ואנוס פטור מקרבן על שבועתו, שנאמר "לכל אשר יבטא האדם בשבועה" (ויקרא ה-ד), האדם בשבועה – פרט לאנוס (שבועות כו.). אך הרשב"א כתב שחייב קרבן, ואינו כאנוס (רשב"א שבת סט. ד"ה הכל, והביא גם את רש"י והרמב"ם).
מגלות – פטור, שנאמר "ונס שמה רוצח מכה נפש בשגגה" (במדבר לה-יא), בשגגה – פרט לאומר מותר. וטעמו, לאביי משום שאומר מותר הוא אנוס, ולרבא משום שהוא קרוב למזיד (מכות ז:).
בזנות של אשת איש, האשה נאסרת על בעלה גם אם היתה סבורה שאין איסור בדבר (רמ"א אה"ע קעח-ג), משום שאיסורה לבעלה אינו מחמת העבירה, אלא מחמת מעילתה בבעלה, שנאמר "ומעלה בו (בבעלה) מעל", ולא "ומעלה בה' מעל" (מהרי"ק קסז בתחילתו).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: אונס (בעבירות), דבר שאינו מתכוון, התראה, מתעסק, שוגג.