קובץ יסודות וחקירות/כרת

הגדרה

על עבירות מסויימות במזיד נענש בידי שמיים בכך שימיו מתקצרים.
דוגמא לעבירות שחייבים עליהן כרת: שבת, עבודה זרה, קרבן פסח ומילה (משנה ריש כריתות).
בחילוק בין כרת לשאר מיתה בידי שמיים יש כמה שיטות בראשונים ובאחרונים:
א) בכרת בניו נכרתים ובמיתה בידי שמיים רק ימיו מתקצרים (רש"י שבת כה. ד"ה וכרת).
ב) בכרת מת בן חמישים ובמיתה בידי שמיים מת בן שישים (ירושלמי ביכורים ב-א [ו:], הובא בתוס' שבת כה. ד"ה כרת ובתוס' יבמות ב. ד"ה אשת).
ג) בכרת מת בן שישים ובמיתה בידי שמיים אין קצבה מתי ימות (תוס' שבת כה. ד"ה כרת).
ד) בכרת נענש גם לאחר מיתה (אם לא עשה תשובה) ובמיתה בידי שמיים אינו נענש לאחר מיתה (רמב"ם בפירוש המשנה וברטנורא סוף פרק הנשרפין).
ה) השדי חמד (ח"ג כ-צו עמוד 189 ד"ה ומזה) הביא דעה מחודשת שאין שום חילוק בין כרת למיתה בידי שמיים, והביא דעה נוספת שמיתה בידי שמיים אפילו חמורה יותר מכרת. אך נשאר עליהם בצ"ע שמהגמרא (שבת כה.) מוכח שכרת חמור יותר.
(והרמב"ן (סוף פרשת אחרי מות) כתב שיש שלושה סוגי כרת: מת בן שישים, נכרת מהעולם הבא, מת בנערותו ואין לו לא עולם הבא ולא תחיית המתים).

בדינים שונים

אשה במצוות – מצוות עשה שהזמן גרמא ויש בה כרת, לתוס' (מגילה כ. ד"ה דכתיב) אשה כן חייבת לקיים את המצווה אע"פ שהזמן גרמא, כגון מילה, לולא גזיה"כ שפטורה (לדעות שהזמן גרמא ), אך ספר גופי הלכות (שיד, הובא בשער המלך עבודה זרה יב-ג בתחילתו) כתב שפטורה. והמנחת חינוך (ב-ג [ט]) הסתפק בזה.
קים ליה בדרבה מיניה – הסתפק הקובץ שיעורים (כתובות פד) בספק חיוב כרת, שאפילו לדעות שספק חיוב מיתה לא פטור מתשלומין , אולי הוא דווקא משום שמספק פטור ממיתה, אך ספק כרת, שקמי שמיא גליא וחייב – אולי כן יפטור מתשלומין, או שלא יפטור משום שכל דין חייבי כרת נלמד מחייבי מיתה, ודיו לבא מן הדין להיות כנידון.
חצי שיעור – איסור שאין בו כרת יש אומרים שחצי שיעור בו מותר מן התורה, שאינו דומה לחלב (הביאם הרש"ש קידושין נ. על רש"י ד"ה שליח).
אין עונשין מן הדין (מכות ה:) – ובכרת ומיתה בידי שמיים נחלקו הראשונים האם עונשים בהם מן הדין:
א) תוס' הרא"ש כתב שכן עונשים עונשי שמיים מן הדין (קידושין נז: ד"ה אי, וכן כתב ספר המקנה (ר' אליעזר זוסמאן סופר) ד-ב אות ג. וכן כתב שער המלך שחיטה פרק ב לגבי כרת).
ב) הרשב"ם (בבא בתרא פח: ד"ה למעוטי) ותוס' (חולין קטו: ד"ה מה) כתבו שאין עונשים כרת מן הדין, והוסיף האתוון דאורייתא (כה בתחילתו ד"ה הן אמת) שדין מיתה בידי שמיים כדין כרת (וכן כתב כללי התלמוד כללי הקל וחומר ג (מודפסים בסוף מסכת ברכות עמוד 98) שאין עונשים בכרת ומיתה בידי שמיים).
וביאר האתוון דאורייתא (שם) ששורש מחלוקתם בטעם שאין עונשים מן הדין: אם הטעם הוא שחוששים לפירכא על הק"ו – בידי שמיים אין חשש פירכא, שהקב"ה יודע אם יש פירכא או לא, ואם הטעם שהעונש לא מספיק לעבירה זו – גם בידי שמיים לא יענש (במחלוקתם דן גם בבית האוצר ח"א כלל נט) .
קרבן חטאת חייבים רק על עבירה שעונשה כרת במזיד. וחקרו האם הוא סיבה, דהיינו שחיוב הכרת במזיד מחייב קרבן בשוגג, או שהוא סימן, שעבירה שיש בה כרת במזיד, יש בה קרבן בשוגג (קונטרסי שיעורים בבא קמא ב-י).
כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני (תמורה ד:). אך בחיוב מיתה וכרת לכו"ע מהני, שחיוב כרת ומיתה שייך רק בגלל שעשה את המעשה האסור, ואם לא היה מועיל לא היה אפשר להענישו במיתה וכרת (זכר יצחק ח"א מו ד"ה ועל).
בזבוז ממונו – על עשה צריך לבזבז רק חומש (כתובות נ.), אך על לא תעשה צריך לבזבז את כל ממונו. והסתפק המגן אברהם (או"ח תרנו-ו) בעשה שיש בו כרת, דהיינו פסח ומילה, האם חייב לבזבז בשבילו את כל ממונו.
יהרג ואל יעבור – באיסורים משלוש העבירות החמורות (עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים) שאין בהם שום מציאות של מיתה או כרת, כגון אלמנה לכהן גדול, שהיא עריות אך אין בה מיתה, נחלקו הפוסקים האם יהרג או יעבור (שדי חמד ח"ג עמוד 50 אות י).

פרטי הדין

התראה – בפשטות כרת אין צריך התראה, שכלפי שמיא גליא אם הוא שוגג או מזיד (רש"י סנהדרין מ: ד"ה אלא), והרמב"ם חידש שגם כרת צריך עדים והתראה (ספר המצוות לא תעשה סא ד"ה ואולם. וכן משמע מספר המצוות לא תעשה שנב בסופו, שחייבי מיתות בית דין חייבים כרת כשבית דין לא המיתוהו או לא נודע לבית דין. ולא כתב בפשטות כשאין התראה).

חוזק

עשה שיש בו כרת כגון קרבן פסח, דוחה עשה שאין בו כרת (פסחים נט.).
ר"י סובר שהוא דוחה אפילו אם אינו בעידנא, דהיינו שהעשה שיש בו כרת לא חל באותו הרגע של העשה הנדחה, וטעמו שכיוון שהעשה שיש בו כרת חמור יותר – לא צריך את דין בעידנא (שלא כדין עשה דוחה לא תעשה שצריך להיות בעידנא. והמנחת חינוך (תקלח-א [ב] ד"ה ועיין) למד מכך שגם בדין עשה דוחה לא תעשה, אם העשה חמור והלא תעשה קל, כגון שישנו בשאלה – אין צריך בעידנא). אך מריב"א משמע שחולק וסובר שכן צריך להיות בעידנא (תוס' פסחים נט. ד"ה דאתי).
עשה שיש בו כרת דוחה לא תעשה ועשה (תוס' זבחים לג: ד"ה לעניין, ספר המקנה (ר' אליעזר זוסמאן סופר) נו-א אות ה).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: לצאת ידי שמיים, מיתה בידי שמיים.