לדלג לתוכן

קובץ יסודות וחקירות/דם

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

הגדרה

[עריכה]

איסור לאכול דם בהמה חיה ועוף (הסוגיות בפסחים כב., כריתות ד:, כ: והלאה).

מקור וטעם

[עריכה]

מקורו מהפסוק (ויקרא ג-כו) "וכל דם לא תאכלו" (חינוך תחילת קמח).
בטעם האיסור כתב החינוך שלושה ביאורים (קמח ד"ה כבר וד"ה והרמב"ן):
א) להרחיק מאיתנו מאכלים מזיקים (ע"פ דבריו עג ד"ה משרשי וקמז ד"ה כבר).
ב) שאכילת דם מקנה באדם את מידת האכזריות.
ג) שאכילת הדם גורמת עובי וגסות לנפש האוכל (בשם הרמב"ן).
במהותו נחלקו בתוס' האם נחשב כבשר (שבת עז. ד"ה הואיל).
במניין המצוות נאמרו בו הרבה לאווים (כריתות ד:, ספר המצוות לרמב"ם לא תעשה קפד, מנחת חינוך קמח-א [ב] ד"ה והנה), ואעפ"כ רוב מוני המצוות מנאוהו כלאו אחד (ספר המצוות לרמב"ם לא תעשה קפד, חינוך קמח, סמ"ג לא תעשה קלז, סמ"ק רה). אך הרשב"ץ מנאו בשני לאווים – אחד ללאו ואחד לכרת (קכא קכב. דן בזה הגרי"פ פערלא על הרס"ג לא תעשה סז, והוסיף ששאר מוני המצוות מנאוהו כלאו אחד משום שהוא עניין אחד שהזהירה התורה על כל דם, אלא שמקצתו בכרת ומקצתו בלאו גרידא).

פרטי הדין

[עריכה]

הנאה – דם מותר בהנאה (פסחים כב.).
דם שמלחו או בישלו, לרוב הראשונים אינו אסור מן התורה, ולרש"י ולחינוך כן (מנחת חינוך קמח-א [ד]).

ערכים קרובים

[עריכה]

ערכים קרובים:חֵלב, טריפה, נבילה, שיעורי משקין.