קובץ יסודות וחקירות/טריפה

הגדרה

אסור לאכול בעל חיים (בהמה חיה ועוף) שיש בו מכה שסופה להמיתו תוך שנה (הסוגיא בחולין מב. והלאה באריכות).
לדוגמא, ניקב קרום המוח, חסרה הקיבה, נפסק חוט השדרה, ניטל הכבד.
החילוק בין טריפה למסוכנת הוא שטריפה היא חיסרון באבר אחד, שעל ידו נטרפת כל הבהמה, ומסוכנת הוא חיסרון בכל האברים בשווה (צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"א ד"ה טריפה ומסוכנת).

מקור וטעם

מקורה מהפסוק "ובשר בשדה טריפה לא תאכלו" (שמות כב-ל). ולשון הפסוק "טריפה" לאו דווקא, אלא כל הנוטה למות, אלא שדיבר הכתוב בהווה כגון שטרפה ארי ושברה ועדיין לא מתה (רמב"ם שחיטה ה-א). וכן הלשון "בשדה" לאו דווקא, אלא שדיבר הכתוב בהווה, שדרך הבהמות להיטרף בשדה (מכילתא שמות כב-ל, חינוך עג בתחילתו סוף ד"ה שלא).
בפסוק מפורש רק דין דרוסה (רמב"ם שחיטה ה-ג), וכן הדין שטריפה אינה חיה נלמד מהתורה (מגיד משנה שחיטה ה-א), אך שאר דיני טריפות הן הלכה למשה מסיני (רמב"ם שחיטה ה-ג).
והירושלמי (נזיר ו-א [כה.]) חידש שאיסור אכילת טריפה נלמד מהפסוק "לא תאכלו כל נבילה" (דברים יד-כא) – "כל" לרבות את הטריפה.
בטעם האיסור חידש החינוך שהוא להרחיק מאיתנו מאכלים מזיקים (עג ד"ה משרשי).
וחקרו האחרונים האם אסורה מטעם נבילה, דהיינו שהשחיטה לא התירה אותה, וכדין אינו זבוח, או שהשחיטה כן הועילה, אך יש בה איסור בפני עצמו (אתוון דאורייתא טז, אחיעזר יו"ד ז-ז).
בזמן האיסור חקרו האם הוא איסור מרגע שנטרפה, או כל רגע שהיא טריפה (קובץ שיעורים פסחים קכ, המידות לחקר ההלכה טו-כב).
גדר טריפה הוא "כל שאין כמוה חיה" (חולין מב.). וחקרו בזה האם מעשי הטריפות (כגון נקובת הוושט ופסוקת הגרוגרת) אוסרות את הבהמה, ו"כל שאין כמוה חיה" רק מלמד מהו מעשה טריפה (סימן), או שה"שאין כמוה חיה" אוסר את הבהמה (סיבה) ומעשי הטריפות רק מלמדים מתי אינה חיה (המידות לחקר ההלכה ג-כד, צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"א ד"ה טריפה אינה חיה: סימן).
במניין המצוות מנו רק את איסור אכילת טריפה (חינוך עג). אך תוס' (יומא לו: ד"ה לאו) הוסיפו שיש גם מצוות עשה להשליך את הטריפה לכלב, אמנם גם לדבריהם איסור טריפה אינו לאו הניתק לעשה. וכתב המנחת חינוך (עג-א [ג]) שלשיטתם האוכל טריפה עובר בלאו ועשה .

פרטי הדין

אבות הטריפות הן שמונה: דרוסה, נקובה, חסרה, נטולה, פסוקה, קרועה, נפולה, שבורה. ותולדותיהן – בבהמה וחיה שבעים, ובעוף נוספות עוד שתיים (רמב"ם שחיטה י-ט, חינוך עג ד"ה דיני).
מינים טמאים, שאין שחיטה מועלת בהם, אין בהם דין טריפה (וכן דין נבילה) (רמב"ם מאכלות אסורות ד-ב).
נבילה וטריפה, חידש הרמב"ם שאע"פ ששאר האיסורים (כגון בהמה טמאה ונבילה) לא מצטרפים לכזית ללקות עליהם, אעפ"כ נבילה וטריפה כן מצטרפות, שהטריפה תחילת נבילה היא (מאכלות אסורות ד-יז, יד-ה. דנו בדבריו שו"ת אבני מילואים ד ומנחת חינוך תעב-א [ד]).
טריפה שנעשית נבילה, דהיינו בעל חיים שהיתה בו מכה שסופו למות תוך שנה, ומת בלא שחיטה – תוס' כתבו שחייב שתיים – משום טריפה ומשום נבילה (חולין לב. ד"ה ורמינהי, דן בדבריהם אחיעזר ח"ב ו-א). אך המצפה איתן (על התוס' שם) הביא שהיא מחלוקת בירושלמי (נזיר ו-א [כו.]): לרבי יוחנן חייב שתיים ולריש לקיש חייב אחת.
איסורים נוספים – מהפסוק "ובשר בשדה טריפה לא תאכלו" (שמות כב-ל) נכללים גם איסורים נוספים:
א) בשר קודשי קודשים שיצא חוץ לעזרה.
ב) בשר קודשים קלים שיצא חוץ לחומת ירושלים.
ג) בשר פסח שיצא חוץ לחבורה.
לגבי שלושת איסורים אלה נחלקו הראשונים האם לוקה עליהם ואינם לאו שבכללות (ספר המצוות לרמב"ם שורש ט ורמב"ן שם, חינוך סוף עג, תוס' מכות יח. ד"ה ולילקי) או שהם לאו שבכללות ואינו לוקה עליהם, ורק על איסור טריפה לוקה משום שהוא מפורש בפסוק (תוס' יומא לו: ד"ה לאו).

ערכים קרובים

ערכים קרובים:נבילה, שחיטה.