קובץ יסודות וחקירות/נבילה
הגדרה
[עריכה]איסור לאכול מבשר בהמה חיה ועוף שמתו מאליהן בלא שחיטה.
מקור וטעם
[עריכה]מקורה מפורש בתורה: "לא תאכלו כל נבילה, לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי" (דברים יד-כא).
בטעם האיסור חידש החינוך שהוא להרחיק מאיתנו מאכלים מזיקים (תעב ד"ה משרשי, ע"פ דבריו עג ד"ה משרשי).
במהות האיסור חקרו האם הוא בכך שנתנבלה (פעולה) ואח"כ האיסור ממשיך, או שהאיסור הוא בכך שהיא נבילה (המידות לחקר ההלכה טו-כב).
במניין המצוות נכללים כמה איסורים:
א) איסור אכילת נבילה עצמו – "לא תאכלו כל נבילה" (דברים יד-כא).
ב) איסור עשה שאינה זבוחה, שנאמר "וזבחת" (דברים יב-כא), וזו לא נשחטה (תוס' חולין לז. ד"ה השתא).
ג) נתינה לגר תושב, שנאמר "לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה" (דברים יד-כא). יש ממוני המצוות (ראב"ע ורשב"ץ) שלא מנאוה, שלדבריהם אינה מצווה אלא רשות (ראב"ע), אך יש (רס"ג, בה"ג, סמ"ק) שמנאוה כמצוות עשה (הביאם והאריך במחלוקת זו הגרי"פ פערלא תחילת עשה פג). וכתב המנחת חינוך (סוף תעב) שכל האוכל נבילה עובר גם בעשה זה .
פרטי הדין
[עריכה]מינים טמאים, שאין שחיטה מועלת בהם, אין בהם דין נבילה (וכן דין טריפה) (רמב"ם מאכלות אסורות ד-ב).
נבילה וטריפה, חידש הרמב"ם שאע"פ ששאר האיסורים (כגון בהמה טמאה ונבילה) לא מצטרפים לכזית ללקות עליהם, אעפ"כ נבילה וטריפה כן מצטרפות, שהטריפה תחילת נבילה היא (מאכלות אסורות ד-יז, יד-ה. דנו בדבריו שו"ת אבני מילואים ד ומנחת חינוך תעב-א [ד]).
טריפה שנעשית נבילה, דהיינו בעל חיים שהיתה בו מכה שסופו למות תוך שנה, ומת בלא שחיטה – תוס' כתבו שחייב שתיים – משום טריפה ומשום נבילה (חולין לב. ד"ה ורמינהי, דן בדבריהם אחיעזר ח"ב ו-א). אך המצפה איתן (על התוס' שם) הביא שהיא מחלוקת בירושלמי (נזיר ו-א [כה.]): לרבי יוחנן חייב שתיים ולריש לקיש חייב אחת.
חלקי הבהמה (וכן חיה ועוף) שאינם בשר, היראים כתב שגם עליהם חל דין נבילה, ולכן ביצת נבילה אסורה, אע"פ שאינה בשר, שהרי ביצה בחלב מותרת. אך הגר"א וסרמן (קובץ שיעורים ביצה כז) הוכיח מתוס' (פסחים כב. ד"ה והרי) שסוברים שאיסור נבילה חל רק על בשר.