קובץ יסודות וחקירות/בשר אדם

הגדרה

איסור אכילה מבשרו של אדם.

מקור וטעם

במקורו ובדינו יש ארבע דעות:
א) לאו – ק"ו מבהמה טמאה (רא"ה בשיטה מקובצת כתובות ס.).
ב) לאו הבא מכלל עשה – "זאת החיה אשר תאכלו" (ויקרא יא-ב) – למעט בשר אדם (רמב"ם מאכלות אסורות ב-ג).
ג) אין בבשר האדם איסור מן התורה כלל (שו"ת הרשב"א ח"א שסד, דעה המובאת במשנה למלך שם).
ד) אין בו איסור כלל, אפילו איסור דרבנן (שדי חמד ח"א ב-לב עמוד 417 הביא שלוש דעות באיסורו: דאורייתא, דרבנן, אין בו אפילו דרבנן).
===בדינים שונים === איסור אבר מן החי, נחלקו המפרשים האם חל על בשר אדם (דן בכל זה מנחת חינוך תנב-א [ט]):
א) אין נוהג בו אבר מן החי משום שהם סוברים שבשר אדם אסור מן התורה , וכדרשת הגמרא (חולין קב.) כל שבשרו מותר אתה מצווה על אבריו וכל שאין בשרו מותר אי אתה מצווה על אבריו (שו"ת הרשב"א ח"א שסד).
ב) אין נוהג בו אבר מן החי משום שדמו מותר, וכדרשת הגמרא (חולין קב.) כל שאתה מצווה על דמו אתה מצווה על אבריו (פרי מגדים שפד-ב).
ג) גם באדם יש איסור אבר מן החי (ריטב"א כתובות ס. ד"ה יכול), משום שהוא סובר שבשר אדם מותר מן התורה, וכדרשת הגמרא (חולין קב.) כל שבשרו מותר אתה מצווה על אבריו וכל שאין בשרו מותר אי אתה מצווה על אבריו (שו"ת רשב"ש תקיח ד"ה ודע אחי).
גיד הנשה של אדם, הרשב"א כתב שאסור, משום שלשיטתו בשרו של אדם מותר מן התורה , וכל שבשרו מותר גידו אסור (שו"ת הרשב"א ח"א שסד, הובא במשנה למלך מאכלות אסורות ח-א). אך לדעות שבשר אדם אסור מן התורה, בין אם הוא לאו ובין אם הוא עשה, גידו מותר, שכל שבשרו אסור גידו מותר (מנחת חינוך ג-א [ב], שער המלך מאכלות אסורות ח-א).

פרטי הדין

עורו של האדם כבשרו, ולכן לשיטת הרמב"ם אסור באיסור עשה (רמב"ם מאכלות אסורות ד-כא).

ערכים קרובים

ערכים קרובים:בהמה, בשרבחלב, חֵלב, טריפה, נבילה.