קובץ יסודות וחקירות/אדם עשוי שלא להשׂביע את עצמו

הגדרה

אדם שהודה שהוא חייב ממון לחבירו, יכול לטעון אח"כ שאינו חייב, והודה רק כדי שלא להיראות עשיר, מחשש עין הרע (סנהדרין כט: ורש"י ד"ה אדם).
הלשון "להשביע" פירושה להיראות שׂבע מממון (רש"י בבא בתרא כט: ד"ה שלא).
נקרא גם השׂבעה.
דינים דומים: משטה הייתי בך – הטוען לאחר שהודה, מה שהודתי לך אתמול היה בדרך שחוק, דינו שפטור (סנהדרין כט. ורש"י ד"ה משטה). ויש ביניהן חילוק, שטענת משטה לא טענינן ליה (אלא רק לבניו), וטענת השבעה טענינן גם בשבילו (תוס' סנהדרין כט: סוף ד"ה כך).

מקור וטעם

טעמו כעין אמתלא (קצוה"ח פ-א בתחילתו, פא-יז) . ואע"פ שבשאר אמתלאות נחלקו הפוסקים האם מועילות בממונות (קצוה"ח פ-א בתחילתו), טענת השבעה מועילה משום שבזה רגילים כל העולם (קצוה"ח פ-א בסופו).

פרטי הדין

הודה בפניו של התובע – לרמב"ם בזה אינו נאמן לטעון אח"כ שהודה רק כדי שלא להשביע את עצמו, ולראב"ד גם בזה נאמן (טוען ונטען ז-א).
תבעו התובע והשיב לו שמודה לו שחייב, אינו נאמן לטעון אח"כ שהודה רק כדי שלא להשביע את עצמו (תוס' סנהדרין כט: ד"ה כך).
בפיקדון, דהיינו שהודה שממון זה פיקדון בידיו, לא מועילה טענת השבעה (רשב"ם בבא בתרא קמט. ד"ה ת"ש, קצוה"ח פא-כ).
בניו – אדם עשוי גם שלא להשביע את בניו, ולכן טענה זו מועילה גם לאחר מיתה (סנהדרין כט:).
טענינן – בית דין טוענים לאדם טענת השבעה, אע"פ שלא טענינן שאר טענות אמתלא (קצוה"ח פ-א ד"ה ולענ"ד, פא-כא ד"ה אך).
שלא ירבו בהוצאות – יש עוד מין השבעה אחר, שאומר לבניו שאין אלו מעותיו, אלא של אחר הן, כדי שלא ירבו בהוצאות. ואין למדין השבעה זו מהשבעה זו (קצוה"ח פא-כ).

אנשים

עני, גם הוא יכול לטעון שלא רצה להשביע את עצמו (רמ"א חו"מ פא-יד).

ערכים קרובים

ערכים קרובים:אמתלא, הודאת בעל דין, טענה, משטה הייתי בך.