קובץ יסודות וחקירות/טענה

הגדרה

אדם שטוען שממון או נכסים שייכים לו (סוגיות עם טענות רבות נמצאות בבבא בתרא ל. והלאה).
לדוגמא, טוען שפרע את החוב.
דינים דומים: עדות – החילוק בין טענה לעדות הוא שעדות היא כשהדבר נוגע לאחרים וטענה היא כשהדבר נוגע לטוענים עצמם (דרכי משה דרכי הקניינים ו-יט).

מקור וטעם

מקורה מסברא.
טעמה:
א) בטענת "לא היו דברים מעולם" – פשוט שהתובע הוא זה שצריך להביא ראיה לדבריו בשביל להוציא מהנתבע הטוען להד"ם.
ב) בשאר טענות (כגון פרעתי) – יש לנתבע זכות לתבוע מהמלווה להביא ראיה לדבריו (ר' נחום בבא בתרא לב: קמ ד"ה ולבאר).
ואינו נאמנות אלא הנהגה (קובץ שיעורים בבא מציעא יב, מנחת אשר בבא בתרא יז-ב ד"ה אלא, ר' נחום שם).
(ויש מי שכתב שבכל טענה טובה יש שני דינים: [א] שאם לא יטען היא הוכחה נגדו שהרי אם היה צודק ודאי שלא היה שותק. [ב] מכך שטען יש ראיה קלושה, שאע"פ שהוא הבעל דין, קצת ראיה יש (שהרי ודאי שחלק מבעלי הדין מודים על האמת ואינם משקרים). ולפי זה ביאר שבמיגו ובטענינן אמנם אין את הדין הב' אך יש את הדין הא', שאין הוכחה נגדו מכך שלא טען, וכך ביאר ששניהם לא יועילו בטענה שאינה שכיחה (שכיוון שאין ראיה חיובית לא נחשוש למקרה שאינו שכיח), ושניהם לא מוציאים ממון שהרי אינם ראיה חיובית והמוציא מחבירו עליו הראיה (אב ישראל יט-ט)).

פרטי הדין

אדם שהוחזק כפרן לא נאמן לטעון פרעתי, ע"ע הוחזק כפרן.
כשלא טוען כלום (אפילו לא טענת שמא) מוציאים ממנו בלי שום ראיה (רבינו יונה בבא בתרא כח: ד"ה טעמא, ובשיטה מקובצת ד"ה אלא).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: איני יודע אם פרעתיך, בריושמא, הודאת בעלדין, הוחזקכפרן, טענינן, מיגו.