קובץ יסודות וחקירות/משטה הייתי בך

הגדרה

אדם שטוען שהודאתו לא היתה הודאה משום שאמר אותה דרך שחוק - נאמן ופטור (הסוגיא בסנהדרין כט.).
לדוגמא, האומר לחבירו מנה לי בידך, ואמר לו הן (דהיינו הודה לו). למחר אמר לו תנהו לי, ואמר לו: משטה הייתי בך, שמה שהודתי לך אתמול היה בדרך שחוק. דינו שפטור (סנהדרין כט. ורש"י ד"ה משטה).
נקרא גם משטה אני בך, השטאה.
דינים דומים: אדם עשוי שלא להשׂביע את עצמו – הטוען לאחר שהודה, מה שהודתי לך הוא רק כדי שלא להיראות עשיר, מחשש עין הרע, דינו שפטור (סנהדרין כט: ורש"י ד"ה אדם). ויש ביניהן חילוק, שטענת משטה לא טענינן ליה (אלא רק לבניו), וטענת השבעה טענינן גם בשבילו (תוס' סנהדרין כט: סוף ד"ה כך).

מקור וטעם

בטעמו משמע מרש"י שנאמן משום שיש לו אמתלא , שטוען "כשם שהשטית בי, ששאלתני מה שלא היה, כך השטיתי בך" (רש"י סנהדרין כט. ד"ה משטה, וכך דייק ממנו הקצוה"ח פא-ח). ואע"פ שבשאר אמתלאות נחלקו הפוסקים האם מועילות בממונות (קצוה"ח פ-א בתחילתו), טענת משטה מועילה משום שבזה רגילים כל העולם (קצוה"ח פ-א בסופו).
וכיוון שהוא משום אמתלא, כתב השו"ע (חו"מ פא-ה) שאם הודה מעצמו, בלא שחבירו שאלו, אינו יכול לטעון משטה הייתי בך, שבזה אין לו אמתלא. אמנם הש"ך (פא-יב, דן בזה הקצוה"ח פא-כט) סובר שאפילו הודה מעצמו יכול לטעון משטה הייתי בך, אע"פ שאין לו אמתלא, ומוכח שטעמו אינו משום אמתלא.

אנשים

ציבור שהודו אינם יכולים לטעון "משטים היינו בך", שאין דרך הציבור לשטות (ריב"ש תעו, רמ"א חו"מ פא-א).
שכיב מרע שהודה אינו יכול "משטה הייתי בך", שאין אדם משטה בשעת מיתה (בבא בתרא קעה.). ונחלקו הפוסקים האם דווקא יורשיו לא יכולים לטעון ששיטה, אך אם הוא עצמו קם מחוליו וטען ששיטה – נאמן (ש"ך חו"מ פא-ז), או שאפילו הוא עצמו לא נאמן (ב"י חו"מ פא).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: אדם עשוי שלא להשׂביע אתעצמו, אמתלא, הודאת בעלדין, טענה, טענו חיטים והודה לו בשעורים (ושם בסעיף "מקור וטעם" (ד"ה בטעם) הבאנו דעה שהוא מדין השטאה).