קהלת משה ה ג
"שלח לך אנשים"[1].
כל מקום שנאמר "לך" להנאתך ולטובתך[2], וכאן מה טובה היה למשה המרגלים?
אבל ניחא, אי לא שלחו מרגלים היה באים תיכף לארץ ישראל והיה מוכרח משה למות, וע"י המרגלים חי משה עוד ארבעים שנה, וזהו להנאתך וטובתך,[3] ודוּק היטב[4].
הערות שוליים[עריכה]
- ^ במדבר יג ב.
- ^ רש"י (בראשית יב א). "לך לך" – "להנאתך ולטובתך".
- ^ כוונתו: שהרי משה רבינו לא נכנס לארץ בגלל חטא מי מריבה, ואם לא היה חטא המרגלים, והיו נכנסים לארץ מיד בשנה השניה לצאתם מארץ מצרים, משה רבינו לא היה יכול ליכנס, משום מי מריבה, וכיון שהם לא נכנסו עד שנת הארבעים, משה רבינו הרויח ארבעים שנה.
וצ"ע שהרי חטא מי מריבה היה בשנת הארבעים במדבר כשמרים נפטרה, וחטא המרגלים היה בשנה השניה במדבר, ואם לא היה חטא המרגלים, משה ומרים היה נכנסים לארץ, כיון שעוד לא הגיע הזמן של מרים להפטר, ולא היה חטא מי מריבה.
ונראה לתרץ: על פי שני שני הסברים מדוע מרים מתה במדבר, הרי היא לא חטאה במרגלים, ולא במי מריבה.
א. בהיותה חלק מצוות המנהיגים, עם משה ואהרן, שלשתם היו ביחד פרנסים טובים לישראל, לא נאה שהם יישארו במדבר והיא תכנס, השותפות ביניהם היא בחיים ובמוות.
ב. משכלה זמנה של הבאר כלה זמנה של מרים, כאילו אין למרים מהות עצמית, אלא בתפקידה להחיות את העם במדבר, עם סיום תפקיד זה היא מתה, ותקבר שם.
לפי הטעם הראשון קשה: הרי מרים מתה לפני חטא מי מריבה, ואז עוד לא נגזרה הגזירה על משה ואהרן שלא יכנסו לארץ? וצריך לומר שהמדרש הזה סובר כדעת האור החיים (דברים א לז) על הפסוק "גם בי התאנף ה' בללכם לאמר", שהגזירה על משה ואהרן שלא יכנסו לארץ היתה כבר בחטא המרגלים, ומי מריבה היתה אפשרות לכפר על חטא זה אם הם היו עומדים בנסיון, והיו מקדשים את שמו יתברך. ולפי זה מיושב, שמרים לא ידעה את האפשרות של חטא מי מריבה לתקן את פגם המרגלים, כמו שמשה ואהרן לא ידעו, לכן היא רצתה למות במדבר, והיא בחרה מטעם הכמוס אתה למות דוקא במדבר צין בתאריך מסוים.
בכל אופן הקושיא הקודמת שייכת דוקא לפי הטעם הראשון שאם לא היה חטא מרגלים, לא היתה גזירה על משה ואהרן למות, וממילא מרים לא היתה בוחרת למות, וממילא לא היה גם חטא מי מריבה.
אבל לפי הטעם השני שמרים מתה במדבר כיון שסימה את תפיקידה להחיות את עם ישראל ע"י הבאר, מובן שאפילו אם לא היה חטא מרגלים, היתה אפשרות לחטא מי מריבה, ומשה ואהרן לא היו נכנסים לארץ. - ^ כפירוש הזה מובא בספר שמינה לחמו (לר' אשר ב"ר יעקב אמשיעוויטש תקפ"ד – תרס"ג) פרשת שלח לך: "שלח לך" אותיות ל"ח שלח, שע"י שליחת המרגלים תרוויח ל"ח שנים, שנגזר עליהם להיות במדבר ארבעים שנה מיציאתם ממצרים, וכבר עברו ב' שנים מיציאת מצרים, ששליחת המרגלים היה בשנה שניה ליציאתם ממצרים, ואף על פי שעדיין לא נגזר שמשה לא יכניסם לארץ, אבל כבר רמז לו ה' יתעלה למשה שלא יכניסם לארץ, כמו שדרשו חז"ל (סנהדרין קיא א) על פסוק אתה תראה אשר אעשה לפרעה (שמות ו א), מה שאעשה לפרעה אתה רואה, אבל אין אתה רוצה מה שאעשה לשלושים ואחת מלכי כנען. נמצא שכבר היתה הגזירה במחשבתו של ה' יתעלה שמשה לא יכניסם לארץ, ואילו היו נכנסים מיד. היה משה מוכרח למות אז, ובגזירה זו שיהיו ארבעים שנה במדבר, נתעכב הדבר, והיה משה חי על ידי זה עוד ל"ח שנים. וזהו שאמר לו "שלח לך", ל"ח שלך, שבדבר זה תרויח לך ל"ח שנים.
שני נביאים נבאו בסגנון אחד.