קהלת משה ג ג
"צדיק אוכל לשובע נפשו ובטן רשעים תחסר"[1].
אופן א: ע"ד משל כשבעל הבית מזמן אורח אם הוא אוכל אזי אוכל האורה ואם רוצה שהאורח לא יאכל אזי הוא אינו אוכל כדי שלא יאכל האורח.
וזה אומר [הפסוק:] "צדיק אוכל לשובע נפשו", אף על פי דאינו רעב אוכל, כדי שיאכל האורח. אבל רשע אף "אם בטן רשעים תחסר", אינו אוכל כדי שלא יאכל האורח, ודו"ק:
אופן ב: ת"ר שעה ראשונה – מאכל לודים,
שניה – מאכל לסטים, וכו',
ששית – מאכל תלמידי חכמים[2].
נמצא הרשע אוכל בבוקר, והצדיק אוכל מאוחר על היום.
וזה אומר [הפסוק:] בשעה שהצדיק אוכל היינו "צדיק אוכל לשובע נפשו", בשעה ששית, ואז "בטן רשעים תחסר", הוא רעב הרשע שאכל בבוקר, ודו"ק.
אופן ג': דאיתא בגמרא: "אכול שליש, ושתה שליש, ושליש יהי ריווח במיעיך, שאם תכעוס תעמוד על מלואך"[3]. כי כשיאכל על השובע מלא וגדוש אולי יכעוס ולא יהא מקום לכעס לכנוס, ויסתכן, לכן ישייר שליש ריווח, להיות מקום לכעס לכנוס.
וזה מאמרם "צדיק אוכל לשובע", כי אינו מתיירא מהכעס, כי כל הכועס כאילו עובד ע"ז, אבל "ובטן רשעים תחסר", צריך לחסר שליש מאכלו מפני מה מפני הכעס, ודו"ק היטב:
אופן ד' בשם ר יונתן: [דאיתא בגמרא:] "שאלו מלאכי השרת את הקב"ה כתיב בתורה אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד, ואתה נושא פנים לישראל, אמר להם הם נושאים פנים לי, שכתבתי בתורה 'ואכלת ושבעת וברכת', והם מדקדקין עד כזית עד כביצה"[4].
הגע עצמך מי הוא צריך לנשיאת פנים רק הרשע, אבל הצדיק אין צריך לנשיאת פנים, כי בשביל זכיותיו יתן לו ה' כל מה שירצה, ורשאי לאכול הרבה.
וזה אומר [הפסוק:] הצדיק אינו צריך לנשיאת פנים "אוכל לשובע נפשו", היינו אוכל הרבה, אבל רשעים צריכים לנשיאת פנים "ובטן רשעים תחסר", צריך לחסור ממאכלו, ודו"ק: